העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קנד · פירוש ד
הא קמ"ל אם הקדימה רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי. בגמ' וברי"ף אי' בזה"ל. הא קמ"ל מצוה ואי אפיך לית לן בה תנ"ה בין שהקדים רקיקה לחליצה בין שהקדים חליצה לרקיקה מה שעשה עשוי. והי' נראה מלשון הגמרא על כל סדר החליצה נאמר הכי שאינם אלא מצוה ואי אפיך לית לן בה. ואי קראה ככה יעשה לאיש וגו' לפני חליצה ורקיקה א"צ לחזור ולקרות. כמו אי רקקה לפני חליצה א"צ לחזור ולרוק. אבל באמת ליתא ודוקא ברקיקה מיקרי בדיעבד ומטעם שנתבאר בד' ק"ה א' יבמה דרקקה תחלוץ וא"צ לרוק פעם אחרת משום דנפיק מינה חורבא ע"ש. אבל בקריאה שלא כסדרן יכולה לחזור ולקרות אחר חליצה דלא נפיק מינה חורבה. שהרי מש"ה קריאה אינו פוסל על האחין דמשום דאיכא גם בתחלה לא מיחלפא לי' ע"ש. ולא שייך ע"ז מה שעשה עשוי. והוי כמו שאמרו ברה"ש דט"ז שתוקעין ומריעין לפני תפלה כדי לערבב את השטן ואח"כ חוזרין ותוקעין בתפלה כמצותה ואע"ג דכבר יצא י"ח תקיעה. וע"כ משום דלהוי המצוה כמצותה ממש. וע' מש"כ סי' קע"א אות ב'. והיינו דברי רבינו דרק אם הקדימה רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי. והא לא איצטריך לרבינו לאשמעינן דחליצתה כשרה אם לא חזרה וקראה דזה פשיטא דעיקר קריאה ג"כ אינומעכב. וא"כ לא שייך מימרא דר"י אלא לענין רקיקה. והיינו הברייתא שהביא הגמ'. והיינו עיקר רבותא דר"י בכך על משנתנו דתנן נמי זה הלשון מצות חליצה דמשמעו שלא לעיכובא. אלא קמ"ל ר"י דדוקא למצוה ואסור לחזור ולרוק:
וליקרויה לדילה נמי לא אבה יבמי בחדא זימנא כצ"ל וכ"ה בכת"י: