העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קנב · פירוש טז
כיון דיהיב דעתי' אאישות ופקע לא סתים. לפנינו אי' אבל גדול איקפולי איקפיל. ופרש"י לאחר שעלה ארוכה חוזר ונקלף ונסתר. משמע דקטן אינו נסתר כלל לעולם. הא אי הי' נסתר אחר זמן אפי' באותה שעה נסתם הוא פסול. אבל רבינו כת' דגדול לא סתים כלל. ובה"ג כ' בזה"ל אבל גדול כיון דיהיב דעתא אאישות אקלופי מיקליף. יש לפרש בשני אופנים. ונ"מ בקרום שעלה על הנקב דלרש"י פסיל משום דהדר מיפחית ולרבינו אפשר דכשר דלע"ע הוא סתום ויורה כחץ ומוליד. ולכאורה ק' לפרש"י נימא זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בגיד עצמו שאינו קרום. ומשום דסופו ניסתר. וי"ל דמודה רש"י דבשעה שהוא סתום כשר אבל מכ"מ אסור לשמש דילמא יהא נסתר בשעת תשמיש ונמצא משמש באיסור פ"ד. וכמו דאשה אסורה לשמש סמוך לוסתה מזה הטעם. ולפי זה א"א לומר זהו פסול שחוזר להכשרו למעוטי קרום. דודאי הוא כשר כעת. וכן נסתם בשערתא ושומשמנא גמלא בגדול ג"כ כשר בשעת מעשה לרש"י אלא דלא עבדינן הכי משום שאין בזה תועלת דאסור לישא אשה מזה הטעם שמא יהא נקלף בשעת תשמיש. ונוכל לומר דלרבינו דס"ל דהא דבגדול לא עבדינן הכי משו' דלא סתים כלל אפשר דמודה דאפי' סתים באופן דסופן ליסתר אסור לישא אשה מיהו נ"מ אם שימש והוליד אין הולד ממזר דאפשר שלא נתקלקל אז והולד ממנו. וגם האשה לא נפסלה לכהן וא"כ רבינו ופרש"י לא פליגי בדין.