העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קנב · פירוש ג
מאי לו הלך אחר זרעו. בכת"י איתא הלך אחר פסולו. והכי לשון גמרא יבמות דע"ח גבי מצרי ואדומי להם הלך אחר פסולן. ואי' שם איצטריך למיכתב להם גבי מצרי ואדומי ואיצטריך למיכתב לו גבי ממזר. ופרש"י לו גבי ממזר הלך אחר פסולו שאם נשא כשרה בנו ממזר. ורבינו עצמו כתב זה הלשון להלן גבי ממזרת לישראל לו הלך אחר פסולו משא"כ הכח כתב בנוס' דילן לו הלך אחר זרעו דמשמע לא מטעם רבוי אלא מצד הסברא הולכין אחר זרע האב. ולכאורה הכי עיקר וכמבואר בקדושין דף ס"ט א' מ"ט דר"א א"ק לו הלך אחר פסולו ורבנן ההוא בישראל שנשא ממזרת סד"א למשפחותם לבית אבותם כתיב אתא לו אפקי'. מבואר דמשום ממזר שנשא כשרה לא איצטריך קרא דמלבית אבותם ידענו שהולד הולך אחר אביו והרי הוא כממזר שנשא ממזרת. וקשה על פרש"י. והכי קשה על התוס' שם ביבמות דע"ח ד"ה ה"א מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה כו'. והקשו כמאן אתיא אי כר"י הא איצטריך אשר יולדו שתלאן הכתוב בלידה ואי כר"ש כו' ויישבו דאתי כר"ש. והרי בברייתא זו תני להם הלך אחר פיסולן והיינו במצרית שנישאת לישראל. הרי דמצרית אסורה דלא כר"ש. וממילא לכאורה קושייתם ליתא. דודאי אתיא כר' יהודה. ומה שהקשו דאשר יולדו בעינן לפסול מצרית ליתא. שהרי כיון דהאי תנא דריש להם הלך אחר פיסולן כבר למדנו דמצרית אסורה. דעיקר דרשה זו הוא משום כשר שנשא פסולה דידהו אתי. אבל כד דייקת לא קשה על רש"י ותוספת וע"כ בעינן דרש' דלו לפסול זרע פסול שנשא כשרה ג"כ דאי איתא דלא איצטריך האי דרשה אלא לכשר שנשא פסולה כמשמעות סוגיא דקידושין א"כ מאי איצטריך לדרוש ממזר מום זר לפסול ממזרת הא מדכתיב לו נפקא לן הכי דלפסול האב לחוד לא איצטריך. וכן ק' לר"ש דס"ל מצרית ואדומית כשר להם למאי אתי הא ליכא אלא פסול האב. וכ"ת דלא ס"ל לר"ש האי דרשה כלל דלהם הלך אחר פיסולו א"כ מנ"ל דבממזר הכי הוא. ויותר ק' הא בעמוני ומואבי דליכא בה שום פסול כדמבואר ביבמות דע"ח ב' נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם במאי אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם אית בה עמוני ולא עמונית. ואם כן מאי דרשינן להם דכתיב בהו. אלא ע"כ איצטריך שפיר לפסול בפסול שנשא כשרה דאע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם ס"ד דוקא בנשואי היתר כמו ישראל בישראלית. ה"נ עמוני או ממזר שנשא גיורת שהוא מותר בה. אבל אם הנשואין באיסור ה"א הלך אחר האם כמו בכותי ועבד שנשאו ישראלית ת"ל להם דהולד הלך אחר פגום. ומעתה בעינן לו בממזר לפסול זרע ממזר שנשא ישראלית דלא נימא הדכתיב דור עשירי היינו באביו ואמו ממזרים. או בנושא גיורת וכדומה שמותרת לו. אבל בנושא ישראלית באיסור אין הולד ממזר ת"ל לו הלך אחר זרעו והא דאי' בקידושין ההוא בישראל שנשא ממזרת סד"א למשפחותם לב"א כתיב מילתא דפסיקא יותר נקיט דבהא ודאי בעינן קרא. אבל באמת בעינן קרא גם להיפך. ולא אתי אלא לאפוקי ממזר שנשא שפחה. והכי מבואר בירושל' דבעינן קרא דלו לפסול זרע האב דממזר שנשא בת ישראל דהכי אי' בפ' הערנ ניחא ב"י לנתין ולממזר לא יבא ממזר מה ת"ל לו לפסול אר"א מהו ממזר מום זר ופליג כו'. פי' דמקשה מנלן נתינה וממזרת לישראל שהולד פסול הא ניחא בת ישראל לנתין ולממזר שהולד פסול דת"ל לא יבא לו לפסול אבל להיפך ק' ומסיק אר"א מהו ממזר מום זר והבאור ע"ז העליתי בביאור הספרי פ' תצא בס"ד. הא מיהא דריש מלא יבא לו לפסול זרע אב ממזר שנשא בת ישראל. ולפי דברינו הי' נראה עיקר נוסחא שבכת"י דגם באב פסול בעינן דרשה זו דלו הלך אחר פסולו. אבל מכ"מ יש ליישב שפיר נוסח' דילן בספרו של רבינו דעד שלא הביא דרשה דממזרת אסורה הביא הדרש דלו דכתיב גבי ממזר בלשון הלך אחר זרעו אע"ג שלא נזכר לשון זה בגמ' מכ"מ עד שלא ידענו דממזרת אסור ודאי היינו דורשים לו הלך אחר זרע האב וכמש"כ. מיהו אחר דמסיק דממזרת אסורה ממום זר. הביא שפיר לשון הגמרא הלך אחר פיסולו: