אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קמט · פירוש ג

פירוש ב

דאמר רבא כו'. מפרש רבינו טעמא דרבא קאי על ברייתא זו. והכי פרש"י מ"ט דשוחדא למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי. ומפרש הטעם משום שהוא חד ואין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב א"ע ואפי' מתכוון לדין אמת. וא"כ צ"ל לכאורה הברייתא בלוקח שוחד מבע"ד א' לזכותו אם הוא זכאי. אבל בלוקח משניהם בשוה ליכא טעמא דרבא. וקשה טובא הסוגיא דשם דף ק"ה א' גבי קרנא דשקיל איסתירא והיכי עביד הכי והכתיב ושוחד לא תקח וכי תימא הני מילי היכא דלא שקיל מתרווייהו דילמא אתי לאצלויי דינא קרנא כיון דשקיל מתרווייהו לא אתי לאצלויי דינא וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי והתני' ושוחד לא תקח מה ת"ל אם ללמד שלא לזכות את החייב כו'. ותמוה הא לא מוכח מכאן אלא בלוקח מא' ע"מ שלא להטות דמכ"מ אסור דילמא יטה בטעות אבל בלוקח משניהם מנלן דאסור והסמ"ע ס"ט כ' וכיון דאסו' לקבלו מחד אסור ג"כ לקבל מתרווייהו בשוה ואפי' משניהן יחד אע"ג דלא שייך שם האי טעמא וכמש"כ בדרישה ע"ש עכ"ל. ולא נח דעתי בזה. דמנ"ל להש"ס להקשות בפשיטות מברייתא זו דלא מיירי אלא בחד. ותו האיך יפרש לשון הגמרא וכ"ת ה"מ היכא דלא שקיל מתרווייהו דילמא אתי לאצלויי דינא. משמע דאפי' בלא ברייתא זו ידענו דאסור ליטול מחד אפי' לזכות את הזכאי דילמא אתי לאצלויי. דאלת"ה הכי מיבעי ליה וכ"ת ה"מ דקא אתי לאצלויי דינא אלא פשיטא דלחד אסור אפילו אינו מכוון לאצלויי דינא משום דילמא אתי לכך ולא הוצרכנו לזו הברייתא אלא לאסור למישקל מתרווייהו. וא"כ קשה מנלן באמת דמיירי הברייתא שנוטל מתרווייהו אלא כך היא הענין דבפ' זו כתיב ולא תטה משפט ולא תקח שוחד כי השוחד יעור וגו'. ומפרש בספרי ולא תקח שוחד אצ"ל לזכות את החייב ולחייב את הזכאי אלא אפי' לזכות אה"ז ולחייב אה"ח. וזה מיירי בלקיחת שוחד מחד גברא. דקרוב לבא להטיית הדין ממש. ולהכי אפי' כוונתו לזכות אה"ז כו' אסור דהשוחד יעור וגו'. ואתי לאצלויי דינא לבסוף בזדון. ובפרשה משפטים כתיב ושוחד לא תקח כי השוחד יעור גו'. והוא מיותר. ומידריש אפי' באופן שלא יבא להטיית הדין דהיינו בלוקח משניהם מכ"מ אסור כי השוחד יעור וגו'. וטעמא דרבא שייך גם על לקיחת שיחד מא' גם על לקיחתו משניהם. אע"ג שאין הענינים והחששות שוות. מכ"מ חששה תורה דכיון דדעתו קרובה עם שניהם וקשה עליו לחייבם יבא להטיי' כ"ש באופן שלא יתחייב א' לגמרי. והיינו דהביא בגמרא ורבינו לשון הפסוק ושוחד לא תקח. ואלו הפסוקים דפ' זו כתיב ולא תקח שוחד. אלא הכוונה על הפסוק דפ' משפטים. ואם כן צריך לפרש הא דתני' אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי. ה"פ באופן שאפשר שיבא לידי כך בלא מתכוין. והיינו בנוטל מא' כבר נאמר לא תטה משפט. ולא מהאי קרא ממש. אלא מדכתיב לא תקח שוחד גבי לאו דלא תטה משפט. ע"כ מיירי באופן דיש לחוש דילמא אתי לאצלויי דינא וע"כ קרא דושוחד לא תקח דפ' משפטים מיירי אפי' שקיל מתרוייהו דלא אתי לאצלויי דינא מ"מ אסור מטעמא דרבא וכמש"כ. ולא תימא דהאי קרא יתורא דפ' משפטים ושחד לא תקח לשחד דברים אתי. הא ליתא דבפי' איתא בגמרא ובדברי רבינו בסמוך דשוחד דברים נ"ל מדלא כתיב ובצע לא תקח. ולמש"כ ניחא מה שלא הכריע הש"ס דאזהרה דלא תקח מיירי אפי' לזכות את הזכאי כו' מדכתיב כי השוחד יעור וגו' ואי במכוין להטות את הדין לא שייך טעמא דעור אלא ע"כ במכוין לזכות את הזכאי ומשום דהשוחד יטה דעתו ויעור עיניו. אבל למש"כ ניחא דעיקר מה שנצרך הגמ' להכריח אינו אלא דמיירי במקבל משניה' דאסו':

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה