אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קמז · פירוש ג

פירוש ב

ואי אמרי ניתן לכון דמי כירא כו'. כצ"ל. דתני' עשרה דברים כו' לכאורה קאי על הא דלעיל דלית למתא אחריתי והביא ראיה שא"צ לשלם מדתני' עשרה דברים כו' ואי' שם אמר רבה בר"ה ונותנין להם דמים ולית הילכתא כוותי' וכן הבין בעל ראשון לציון ורשם עלה הכי מסיק בב"ק דפ"א ב'. אבל אין זה אלא תימא. מה שייך תקנת יהושע לכאן התם הי' התקנה שלא יהא יתרון לבעל המעיין על כל בני העיר ואפי' מעות אין לו מבני העיר שהמים שייך לכולם השוה אבל הכא דרק משום פקו"נ מחויבים ליתן לבני עיר אחרת מים אבל המים הוא שלהם. ואמאי לא יקבלו תשלומין וכדאי' בב"ק ד"ס ודף קי"ז ב' אסור להציל עצמו בממון חבירו אלא צריך לשלם. וכן פסק בסמ"ע סי' תכ"ו סק"א. ומכש"כ דרשאין לקבל מעות לפני הנתינה ובתוספתא דב"מ שלהי פי"א מקור ברייתא זו שהביא רבינו בסמוך שאם יש מים די להם ולאחרים מחויבים ליתן לאחרים. מסיים עלה וכולם עולה בחשבון באחרונה. פי' דמתחלה נותנין בלא חשבון בשביל שלא יסתכנו ואח"כ מוציאין בב"ד לפי החשבון. אלא רבינו מיירי שבני מתא כרו נהרא בדרך והמים שוטפין לעירם אזי שייך המים רק לאותה העיר וא"צ ליתן לעיר האחרת אלא בשביל פק"נ. וע"ז אמ' דאפי' אמרו האי מתא אחריתי הסמוכה למתא דאזיל נהרא לגבייהו ניתן לכון דמי כירא ונהי' שוים עמכם לכל דבר. שהרי מקור הנהר שהוא המעין הנובע מגבול שניהם יוצא אלא שהם חפרו בדרך שניהם והוציאו להם ומצד הדין ודאי אין להם אלא דמי חפירה בזה קאמר רבינו דלא מיתבעי למינסב מנהון ולהיות שוין בזכות המים וזה הי' תקנת יהושע שאין המים שייכין אלא למקום שטיפתן כאשר יבואר. והנה פי' התקנה מפרשי רש"י ותוס' דמעין הנובע בחלקו של יחיד שייך לכל בני העיר ומשום הכי הקשו התוס' מהא דאי' בע"ג ד' מ"ז דמיא דנבעי מארעי' הוי מים של יחיד. ויישבו לחלק בין חפר ליצא מאליו ע"ש. וא"כ אין שייך תקנה זו לשני עיירות דרק כח של יחיד גרע יהושע לגבי עירו אבל ודאי בשני עיירות נשאר על עיקר הדין ולפי זה הפי' אין לדברי רבינו מקום. אבל התוס' ע"ז שם כתבו בזה"ל ר"ל ואינן יוצאין חוץ לשדיהם. דאלו היו יוצאים חוץ לשדיהם התני' מעין שיצא בתחלה בני העיר מסתפקין ממנו כו' לפי זה פי' התקנה שאין הולכים בנהר השוטף אחר המקור שיצא ממנו אלא הולכים אחר השטיפה. וכן דעת הרמב"ם פ"ה מה' נזקי ממון שכ' בזה"ל וכן התנה שהמעין היוצא בתחילה בני אותה העיר שיצא בגבולם מסתפקין ממנו אע"ג שאין עקרו בחלקם ואין לאחרים להסתפק' עמהם ממנו עכ"ל. ופי' שהמעין היוצא היינו ממקורו ושוטף למרחוק זכו בו בני העיר ששוטף שם אע"ג שאין המקור בחלקם. וסיים ואין לאחרים כו' ר"ל אפי' היה המקור מעיר אחרת אין לאחרים של אותה העיר טענה להסתפק עמהם מחמת שהמקור מחלקם. ולמד הרמב"ם דזה הדין שייך אפי' בשני עיירות מדברי רבינו אלו. דאי אמרי בני מתא אחריתי שהמקור יוצא מבין שניהם ניתן לכון דמי כירא והמים גם שלנו לא מתבעי למיסב מנהון דלא תלי' במקור אלא בשטיפה מתקנת יהושע דתניא עשרה דברים כו' ולשון התקנה קאי ביחיד שיצא המקור מחלקו של יחיד ושוטף על כל העיר והי' התקנה דמסתפקין בשוה כל בני העיר שהולכין בתר השטיפה. והיינו דאמר רבר"ה ונותנין לו דמים. פי' עכ"פ דצריכין לשלם לו דמי המקור ולית הילכתא כוותי'. אבל רבינו הוסיף דה"ה בשני עיירות שהולכין בתר השטיפה ולא אחר העיר שהמקור שם וכמש"כ הרמב"ם. ובש"מ כתב בשמו של הר"מ מסרקסטא וז"ל ומעין היוצא מתחלה בני העיר שיצא בגבולן מסתפקין ממנו אע"פ שיצא בשדה המיוחדת לא' מבני העיר אינם יכולים לעכב על כל בני העיר מליכנס ולשאוב כו' ולא אחרים עמהם אלא מדעתם אע"ג שאין עיקרו בגבולן עכ"ל. גם הוא ז"ל עומד בדרכו של הרמב"ם דהכל תלוי בשטיפה אלא שהעמיקעוד דאותה תקנה לא הי' אלא לתועלת רבים והיינו דדייק לשון התקנה בני העיר כו' וא"כ אפי' יצא מחלק ראובן ושטף לחלק שמעון לבדו. אין שמעון יכול לעכב ג"כ על כל בני העיר. דעפ"י דין המים של ראובן אלא מצד התקנה הולכים אחר השטיפה אבל לא לתועלת היחיד נתקנה. אלא בשביל כל בני העיר. עכ"פ עיקר פי' זה מדברי רבינו למדנו. ולא כרש"ל ביש"ש שם שדחה פי' הרמב"ם בקושיות חלושות ע"ש.

ברם צריך למימר הני דכרו נהרא כו' כצ"ל.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה