העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קמו · פירוש ו
ולענין פירות כו'. אינו מובן למאי סמך רבינו ענין זמון פירות להא דחוזר למקום שאכל. ונראה דס"ל לרבינו דעיקר הא דטעון ברכה במקומו אינו אלא משום קביעותא. וכלשון גמרא פסחים דק"א ב' לקיבעא קמא הדר דדרך האוכל פת קובע מקום לאכילתו מש"ה צריך לקבוע מקום לברכתו. וכיב"ז אי' שלהי פ' ג' שאכלו נ"מ לבהמ"ז היכי אכיל. ומעתה אי שבעת המינים טעונין ברכה לאחריהם במקומן תליא אי יש להם קביעות מקום. ובזה ג"כ תליא אי מזמנין על הפירות כמש"כ רבינו בפי' לעיל שאיל' נ"א דלהכי אין מזמנין על הפירות משום דקביעותא דפירי לאו קביעותא הוא. וא"כ כיון דקיי"ל אין מזמנין עה"פ ה"נ א"ט ברכה לאחריהן במקומן. וכשיטת הרי"ף ותו' בפסחים דק"א. ולא כרשב"ם שם והרמב"ם פ"ב מה' ברכות שכ' דכל שבעת המינין הכי הוא. והנה מה שהקשו התוס' שם ע"ז מהא דאיתותב ר' יוחנן דמיירי ביין ועל זה אמר שנוי מקום א"צ לברך. ותו הא רב ושמואל נמי אמרי ידי יין לא יצאו. נראה ליישב בפשיטות דרב חסדא דאמר דבדברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן א"צ לברך בשנוי מקום אינו אלא היכא דטעון ברכה לאחריהן. משא"כ באופן שאינו טעון ברכה אחרונה כלל כגון ששתו פחות מרביעית. ורב ושמואל ור"י בקידשו בבהכ"נ מיירי וטעמו כדין המברך. ומה"ס לא שתו רביעי' וא"ט ברכה אחרונה. אבל בשותים רביעית אפשר דטעונים ברכה לאחריהן במקומן כלשון המאמר אבל דברים הטעונין לאחריהן במקומן משמע שיש הרבה מינין הכי ולאו דוקא פת. וכבר הביא הגר"א ז"ל סי' קע"ח סקכ"ב ראיה זו לדעת הרמב"ם ע"ש. מיהו למש"כ בדעת רבינו דס"ל כהרי"ף ותוס'. יש ליישב דמ"מ משכחת גם בשבעת המינים שיהא טעון ברכה לאחריה במקומן. כגון דמסובין וקבועין לפת וכדאי' בדמ"ג א' דמיגו דמהני הסיבה לפת מהני הסיבה ליין. והוי קביעותא שפיר. ובזה האופן ודאי כל שבעת המינים טעונין ברכה לאחריהן במקומה:
דמחייבין ב"י כו'. בכת"י וכן בפי' כת"י לא נמצא זו השאיל'.