העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קמו · פירוש ב
אע"ג דחייבין בברכה כו'. במשנה תנן וחייבין בתפלה ומזוזה וברהמ"ז. ורבינו כייל כל הברכות יחד דבשלמא משנתינו רבותא אשמעינן כדאי' בגמ' סד"א דהוי ברהמ"ז מ"ע שהזמן גרמא משא"כ שאר ברכות אין רבותא כלל דנשי' חייבות מצד הסברא דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. אבל רבינו דינא קמ"ל דה"ה כולהו ברכות. ועוד י"ל דעיקר מה שהביא רבינו משנה זו לכאן ללמדינו דנשים ישנן בברכת הזמון דמיירי בי'. מש"ה נקיט ל' בברכה לכלול גם ברכת הזמון. ועלה מסיק רבינו ה"מ לאזמוני נשים בלחודייהו כו'. ומכאן ראי' לשיטת הרא"ש פ' ג' שאכלו ס"ד דנשי' חייבות בזמון אפי' כשאוכלות לעצמן וכ"כ הגר"א סי' קצ"ט אלא שהקשו ע"ז ממה שלא נהגו כך. ונראה ליישב המנהג משום דתלי' בעיקר הדרשה לברכת הזמון. דלת"ק דיליף מדכתיב את ה' אלהיך דמשמע דשכינה שרויה ביניהם אם כן זה אינו אלא באנשים בני תורה וא"א שלא אמרו עליו ד"ת וכדתנן באבות שלשה שאכלו ואמרו עליו ד"ת שכינה שרויה ביניהם וכו' והיינו את ה' אלהיך כשהם עם ה' יש עוד ברכה נוספת משא"כ נשים. אבל לרבי דנ"ל ברכת הזמון מדכתיב גדלו לה' אתי אפי' נשים בכלל. ומעתה הברייתא דערכין ד"ג דתני' הכל חייבין בזמון ומפרש בגמרא לאתויי נשים ועבדים אתי' כרבי אבל לרבנן אינו אלא רשות וכמשמעות הסוגי' ברכות דמ"ה דמאה נשי כתרי גברי דמי ואפי' להמסקנא דדעות שאני הוא כפרש"י ד"ה דאיכא דעות. דאע"ג דלענין חובה אינן חייבות. לענין רשות דעות שלשה חשיבי כו'. הרי שאינו אלא רשות והלכה כת"ק. וכ"ת אכתי אחרי דרשות מיהא הוי. מצוה נמי איכא להוסיף שבח וכמש"כ התוס' חולין דף ק"י בד"ה וש"מ ע"ש אלא שאינו חובה וא"כ אמאי לא נהגו נשים לזמן כלל. הא ג"פ ניחא דאע"ג דסוגי' דברכות אוקמוה להא דתני' נשים מזמנות לעצמן אליבא דרבנן ושהוא רשות. מכ"מ בסוגי' דערכין אוקמוה דוקא אליבא דרבי ולחובה וא"כ י"ל דלרבנן הוי נשי אפי' מאה כתרי גברא דאם רצו לזמן אין מזמנין ה"נ בנשי. ולית לן סברא דדעות שאני. כ"ז העליתי ליישב מנהגן ש"י. אבל רבינו הביא גם כן דרשה דת"ק כמש"כ לעיל ומכ"מ משמע דדעתו דנשים חייבות בזמון. והיינו דס"ל דכמו דעיקר ברהמ"ז מספקא לן אי נשים מה"ת חייבות לברך או מדרבנן. ה"נ בזמון אע"ג דמדיוק' דקראי אין הנשים חייבות מכ"מ מדרבנן מיהא אפשר דחייבות כמו גוף ברהמ"ז: