העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קמה · פירוש יב
דא"ל ריש גלותא כו' דאר"י כו'. מבואר דעת רבינו כפירוש התוספות דר"נ שייכא בדר"י א"ש. וכ"כ בה"ג והראב"ד וחכמי לוניל ולא כפרש"י שם שהוא משום תעשה ולא מן העשוי. ולא כהרמב"ם שכ' ומעמידין הדלתות ואח"כ קובעין המזוזה. ולמד מדר"נ ומפרש תלי דשא ברישא שיקבע הדלתות תחלה כמש"כ בתשובתו לחכמי לוניל. ושגם ריש גלותא ידע דבעינן שיהא דלתות דפשטא דקרא הכי הוא דכתיב ובשעריך. ותני' ביומא אחד שערי בתים כו' ולא תני פתחי בתים. אלא דוקא שער חייב במזוזה. ולא הוסיף ר"נ אלא דיש לקבוע הדלת תחילה. אבל רבינו לא פי' הכי: והנה בעיקר הדין לא ראינו שחולקים הגאונים על הרמב"ם דבית שאין בו דלת פטור ממזוזה. רק בפי' הסוגי' דר"נ מבואר שחולקים. ונראה לי דגם הרמב"ם מודה דרק לכתחילה יש לקבוע הדלת תחילה אבל לא אמרינן בזה תעשה ולא מה"ע. תדע שהרי לענין מזוזה כת' בפ"ה ה"ח חתך קנה להכניס בו מזוז' כו' פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית הפתח וידוע שאין קובעים דלת לפני מזוזות הפתח. אלמא דבדיעבד אינו מעכב אלא קדימת המזוזה לפני מזוזת הפתח ולא לפני תליית הדלת. ולא כתב בדלת אלא לשון לכתחילה ומעמידין כו'. ולא כמש"כ במ"ע שם דמדכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך אלמא מזוזה ושער תחלה ואח"כ וכתבתם. ולפ"ז אם נקבע מזוזה לפני השער פסול. וכ"כ הש"ך בסי' רפ"ו ס"ק כ"ה בשם העט"ז. וא"א לומר כן כמו שהוכחתי מלשון הרמב"ם עצמו. והכי מוכרח גם מעיקר מימרא דר"א בריה דרבא דאמר אבל אם חתך והניח ולבסוף העמיד פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. והרי א"א להעמיד דלתות להכי העמדת המזוזות ולימא רבותא יותר דאפי' העמיד מזוזות ולא הדלתות פסול. אלמא דאינו עיכובא להקדים אלא העמדת המזוזות ולא הדלתות. ומזה ג"כ יש ראיה למש"כ באות ט' דתעשה ולא מן העשוי במזוזה שאין הפעולה מבואר בכתוב אינו אלא מדיוק על מזוזות. דאי כפרש"י דילפינן מציצית א"כ תפסול גם לפני הדלתות. בשלמא רש"י לטעמיה דלא בעינן דלתות כלל. אבל לשיטת הרמב"ם מ"ש דלתות ממזוזות אלא כמש"כ.