העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קמה · פירוש ד
כתבה אגרת לא יצא. כתבה בב' דפין פסולה כו'. בגמרא אי' הני מימרי סמוכין להדדי. ובתרווהו אי' פסולה. והכי אי' בגמרא אר"י א' שמואל כתבה איגרת פסולה מ"ט אתי' כתיבה כתיבה מספר. ויש לדקדק בלשון רבינו מ"ש דנקיט הכא לשון פסולה והכא ל"י. וכן בסמוך תלאה אחר הדלת לא יצא. ולא דבר ריק הוא. מיהו התם ניחא בפשיטות דלשון פסולה שייך כשהמזוזה עצמה פסולה וא"א לתקנה. אבל כשהיא כשרה ויש פסול בקביעות שלה שייך יותר לשון לא יצא. שהרי אפשר לתקנה. אבל בכתבה אגרת צריך טעם אמאי נקיט לשון לא יצא. והנה בעיקר פי' כתבה אגרת יש פירושים שונים והסכימו לפי' התוס' שלא דקדק בחסירות ויתירות וז"ל הרמב"ם פרק ה' ה"ג או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפי' אות א' ה"ז פסולה וכ' הכ"מ והגר"א ז"ל סי' רפ"ח דהיינו כתבה איגרת. אלא שהכ"מ נשאר בצ"ע הא שכ' הרמב"ם או שהוסיף מבפנים ולא נמצא מקור לזה. ולולי דברי רבותינו ז"ל הייתי אומר דדקדוק חסירות ויתירות לא בעינן למילף כתיבה כתיבה מספר. אלא במזוזה עצמה כתיב וכתבתם הוא כתיבה תמה. כדאי' בד' כ"ט א' ואפי' כתב א' מעכבן פשיטא כו' ופרש"י דאות אחד מעכבן דכתיב וכתבתם כתיבה תמה. וכל שאינה כתיבה כמו שמפורש בתורה אינו תמה. ונכלל בזה חסר ויתר. דהכל אינו תמה. ולא נצרכנו לג"ש זו אלא להוסיף בה אות א' מן הצד וה"ז כמו אגרת שכתוב בה ענינים שלא מענין המכתב. כמו שאילת שלום וכדומה. אבל ספר אין בו אלא מה ששייך לענין הספר. וה"נ במזוזה אסור להוסיף מן הצד דבר א' יותר מהפרשה. וזהו שכת' הרמב"ם או שהוסיף כו'. [ולאפוקי ממש"כ בס' יראים סי' י"ח ולבד ההלכות כו' הורגלו העולם לתוספת שמירת הבית לכתוב בסוף השורות חותמות ושמות המלאכים ואינו עיכובא ולא מצוה אך תוספת שמירה עכ"ל וכבר רגז ושחק הרמב"ם ע"ז בה"ד וכן הסמ"ג וע' הגהמ"י שם אות ד' ואע"ג שנהגו כך כדמשמע מפרש"י סנהדרין ד' כ"א ב' ד"ה לבונאה אותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ומזוזות עכ"ל. וע"כ כוון על הוספה שבמזוזה. מכ"מ י"ל שהיה נהוג על אחורי המזוזה. ובחי' הר"ן שם כ' על גג המזוזה אבל לא על סדר כתיבת הפרשה] והנה בחסירות שייך לשון פסולה לגמרי שהרי אין תולין בתפילין ומזוזות דבעינן כסדרם כידוע. ואפי' ביתירות יש אופנים שא"א לתקן ע' באו"ח סי' ל"ב סי' כ"ג. אבל בהוספה מן הצד לא שייך לשון פסולה כ"כ. דיש תקנה למחוק מה שהוסיף. וע"פ זה יש לומר דגם רבינו מפרש הכי. ומש"ה קאמר באגרת דלא יצא. דכ"ז שלא תיקן ה"ז לא יצא. ופירושא קמפרש מאמר שמואל כתבה אגרת פסולה. דה"פ לא יצא. אבל אפשר לתקן. וממילא למדנו כוונת רבינו בפי' אגרת. ואולי שכך היה נוס' רבינו בגמרא והרמב"ם נקיט לשון פסולה משום דכייל בבא זה באינך בבי ונקיט לשון קצרה ע' ריש מ' עירובין וסוכה. ופשיטא דגם דעת הרמב"ם ז"ל שאפשר לתקן ולמחוק. כמו ביתרות בסוף תיבה או בתחילה: