העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קמב · פירוש ח
חד גמיר כו' בגמ' איתא חד דייק כו'. והכי אי' ברי"ף. ומשמעו' דייק היינו דמדקדק על התלמידי' שלא ישתבשו כפרש"י והרמב"ם ה' שכירות פ"י גבי מקרי דרדקי דהוי פסידא דלא הדר כ' שלמד בטעות. ודקדק הה"מ דדוקא שהמלמד עצמו טועה בדבר ואינו יודע בכוון ובזה הוא דמסלקינן ליה. אבל אם הוא יודע ואינו משגיח על התינוקות אם אומרים בטעות לא סלקינן ליה. והלח"מ ה' ת"ת פרק ב' נתקשה בזה מנליה להרמב"ם זה וע"ש. אבל לנוסחת רבינו חד גמיר. וידוע פירושו שהוא עצמו למד היטיב כלשון הגמרא סנהד' ד"ה כגון אנא דגמרנא. ולא גמיר היינו שהוא עצמו אינו למד היטיב וממילא מובן דוקא שאין בכחו לדקדק על התינוקות שלא ישתבשו ס"ל שבשתא כיון דעל על. אבל אם הוא למד אלא שאינו מדקדק עם התלמידים אמרינן שאפי' אינו מדקדק היום ידקדק למחר כשישמע טעות התלמידים. וכ"כ הנימוק"י בשם הר"ן דהמלמד דלא גמיר עצמו גרע משאינו משגיח כראוי על התלמידים וע"ע מש"כ באות ט"ו בס"ד. והנה פשוט דעובדא דיואב עם רביה תלי' גם כן בשני פירושים אלו מדהביא ר"ד מכאן ראיה. וכבר הביאו התוס' שני פירושים בהא דיואב. וגם הקשו להפי' שרביה בעצמו טעה דא"כ מאי רמיה הוא זה. וצ"ל לשיטת רבינו והרמב"ם ז"ל דודאי הוי רמיה שנשא נפשו ללמוד עם תלמידים עוד הוא לא דקדק בעצמו כראוי. וה"ה מענין לא יחרוך רמיה צידו דאי' בעירובין דנ"ד שאינו מדקדק על לימודו לזכור מה שלמד כבר ומשתדל להוסיף לפני זמנו וה"נ ה"ז רמי' שמבקש ללמוד לאחרי' והוא בעצמו עדין לא למד כראוי. וראוי לדעת שבפי' כת"י אי' חד גמיר פי' יש לו קבלה מרבותיו מה שהוא מלמד לתינוקות וחד גריס פי' שאין לו קבלה אלא הוא מלמד מדעתו. דגמיר מותבינן ללמד לתינוקות דשבשתא דעל על פירוש ההוא דגריס אולי ילמד שבוש לתינוקות וכיון שנכנס בשבוש אינו יוצא מהם לעולם עכ"ל. ופי' חדש הוא על גריס. וגם אינו מובן. שהרי פשיטא דמה שלמד מרב עדיף ממה שלמד מעצמו ומ"ט דרבא. וצ"ל דכיון שהוא שקדן ויגע לעמוד על ד"ת מעצמו מועיל לתינוקות להרגילן לשקידה. ויש בזה יתרון ממי שלמד מרב ולא נתנסה בשקידה לעצמו: