אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קמא · פירוש א

שאילתא קמא

למיכל בשולי כותים ריפתא כו'. מבואר דעת רבינו דפת בכלל בישולי כותים וחדא גזרה היא. ואסמכתא דהאי קרא על תרווייהו קאי וע' בסמוך אות ז' ולא כדעת ר"ת בד' ל"ז ב' דפת ושלקות תרי מילי נינהו. ושלקות גזרה קדמונית היא. ועדיין לא נגזר פת עד זמן י"ח דבר. וכבר מבואר בתו' יפה ראיות ר"ת ז"ל והרמב"ן בחי' ע"ג דחה עה"נ. והביא לשון ירושלמי ופת לאו מתבשיל כותים היא כו'. אתמהה. ורבינו בשיטת רמב"ן קאי וע"ע להלן שלהי שאילתא זו דלטעמי' קאי. מיהו במה שתלה רמב"ן ז"ל דין של עירובי תבשילין בהא דבישולי כותים דלדעת ר"ת ז"ל בעינן פת ותבשיל. ולדעתו ז"ל א"צ אלא תבשיל בהא לא קאי רבינו בשיטת רמב"ן ז"ל דלעיל סי' נ' מוכח דבעי תרווייהו דגריס בביצה פרק ב' אמר אביי ל"ש אלא פת ותבשיל כו' וע' מש"כ שם אות ד'. מיהו לפי נוסחת הכת"י שם. דעת רבינו דסגי בתבשיל לחוד כמש"כ בהשמטות שם. מכ"מ קשה לומר דבה"ג דס"ל לענין ע"ת כר"ת ס"ל גם לענין בישולי כותים דפת אינו בכלל ב"כ. ובאמת אין הדמיון מוכרח וי"ל דבע"ת שהצריכו חכמי' שם תבשיל ודאי פת אינו תבשיל. שהרי לכ"ע א"א לערב בפת כמבואר ביצה פ"ב. ה"נ אפשר דלפת בעינן עירוב בפ"ע דחשיב מכל מילי דשכיחא ולא מלפתא. אבל היכא שנזכר שם בישול משמעו שנגמר כ"צ יהי' באיזה אופן שיהא כמו פירות מבושלים וכדומה. ובבישולי כותים לא אסרו אלא מה שנגמר ע"י האור יהי' באיזה אופן בישול במים או צלי או אפיה הכל מיקרי בשול. וה"נ לענין שבת אי' פ' כ"ג האופה ומבשל שם א' הוא. ובירו' נדרים פ' הנודר מן המבושל בעי מעושן מהו בשבת ובבשר בחלב ובבישולי כותי'. הרי דמדמה הני תלתא דכל שנגמר ע"י האור בכלל בשול: ומכאן מוכח דטגון אסור מה"ת בבשר בחלב כמו דאסור מה"ת בשבת. דהכל בכלל בישול. וכבר נסתפקו בה טובא הפר"ח ובפלתי וח"ד ריש ה' בב"ח סי' פ"ז. ומהירו' נראה בברור דאסור מה"ת. והא דהוצרך בפסחים ס"פ כ"ש לאסור צלי קדר ולא נפיק מכלל בישול. היינו משום דכתיב בפי' במים. ותו דש"ה דצלי אש מפורש שאינו בכלל בישול וע"כ פי' ובשל מבושל אין פי' נגמר כל צרכו אלא כמשמעו מבושל בקדירה. ומש"ה איצטריך לפרש דצ"ק בכלל בישול. אבל בבב"ח דכתיב סתם בישול ודאי כל שנגמר הכשר אכילתו ע"י האש שהוא כדרך בישול אסרה תורה. ובמעושן מיבעי בירו' אי הוי כדרך בישול. מיהו הגאונים הנ"ל הביאו סוגי' ארוכה ריש סנהדרין ד"ד דלהכי א"א לומר בחלב בצירי משום דדרך בישול א"ת. וכפרש"י דחלב אינו בישול אלא טיגון. והכרו"פ דחה דתנא דנ"ל דחלב ולא חלב מיש אם למקרא אלמא דטיגון ג"כ בישול הוא. מיהו עדיין קשה דבנדרים ר"פ הנודר מן המבושל אי' דר' יאשי' ס"ל דצלי בכלל בישול ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר ויבשלו את הפסח וגו' וס"ד דש"ס דפליגי אי אזלינן בנדרים אחר ל"ת או אחר לשון ב"א ומסיק דכ"ע אזלי בתר לשון ב"א ופליגי בלשון ב"א ע"ש. הרי דלכ"ע צלי בכלל בישול בל"ת ומקרא מלא הוא. וכש"כ טיגון שהוא כעין קדירה. איברא למש"כ בס"ד בשאי' ח' אות י' ובשאי' קכ"א אות ג' בשם התוס' דס' דה"י משתעי בלשון ב"א שפיר י"ל דלהמסקנא צלי אינו בכלל בישול בל"ת והא דקאמר ר"י אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר לא כמש"כ הר"ן דמשום דל"ת הוא. אלא משום דלשון ב"א משתנה לפי הזמן ומקום. ומעתה לא קשה מהירו' הנ"ל דבעי במעושן מהו בבב"ח דהירו' לטעמי' דמפרש שם דר' יאשי' דאוסר בצלי משום דס"ל הולכין בנדרים אחר לשון תורה. אלמא דפשיטא דצלי ג"כ בכלל בשול בל"ת. ושם פירשתי דסמך הירו' על לשון המכילתא פ' בא שהביא ר"י קרא דאוריית' גבי פסח ובשלת ואכלת אבל תלמוד דילן לא הביא האי קרא אפי' לפי הס"ד משום דס"ל דקאי על חגיגה שמתבשל בקדירה כדמפרש הש"ס בכ"מ על הא דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר. וגבי' כתיב ובשלת ואכלת. הא מיהא לפי' הר"ן נדרים מבואר דס"ל דצלי בכלל בישול לכ"ע והוא הדין טיגון. ומפרש הא דסנהדרין בא"א ע"ש בתו' ולא כפר"ח שתלה זייני' על הר"ן שכ' ס"פ כל הבשר דכל איסור כדי קליפה ע"י צלי הוא מדרבנן בבב"ח וע' מש"כ בזה הגאון שו"ת ח"ס יו"ד סי' צ"ז. ולענ"ד כוונת הר"ן פשוטה דכל צלי שאינו מבשל אלא כדי קליפה אינו אלא מדרבנן. וכדאי' במנחות דף נ"ז א' דכל מצד א' כמאכל ב"ד לאו כלום הוא לענין שבת. וע"ש תוס' ד"ה בשנים כו' אבל הכא אין דרך בישול דרך כו' וה"ה לענין בשר בחלב. ואע"ג דהכא הרי נצלו כל א' ממש בשלימות אלא שאין הבליעה רק כדי קליפה. מכ"מ הא בעינן דרך בישול ביחד כדאיתא בחולין דק"ח דמש"ה דוקא בנ"ט אסור. משום שאין דרך לבשל ביחד שלא בנ"ט. ה"נ אין דרך לבשל ביחד אלא כשנ"ט בכולו ולא בכדי קליפה. ולמש"כ אפי' בשר שמן דמפעפע בכולו בכולו ג"כ אינו אלא מדרבנן אם אינו אלא חם בחם ולא צלי ממש דמכ"מ אינו מבשל לכל החתיכה שנוגע בו. מיהו לענין חתיכה נ"נ דמיירי הר"ן שפיר יש חילוק בין כ"ק לאיסור שבכולו משום דיש איסור בכולו דאסור מה"ת דהיינו בבשול ממש. מש"ה גזרו בכ"מ דחתיכה נ"נ. משא"כ בישול כ"ק לא אפשר מה"ת. אבל צלי ממש להר"ן ודאי אסור מה"ת ולפרש"י בסנהדרין הנ"ל תנאי היא. ומכ"מ נראה סתימת הגמרא דהוי בכלל בישול שהרי אי' בזבחי' דצ"ה ב' תלאו באויר תנור מהו בשול בלא בלוע מאי הרי דצלי מיקרי בשול לענין חטאת דכתי' אשר תבושל בו וה"ה לענין בב"ח. נחזור לנ"ד דאפי' נימא דאיכא תנא דצלי אינו בכלל בישול אינו אלא בבב"ח דכתיב בתורה בשול. אבל בשבת ובישול נכרים ליכא מאן דפליג על הירו' דהכל בכלל בישול כל הנגמר ע"י האש ופת ג"כ בכלל. משא"כ בע"ת שפירשו חז"ל שם תבשיל. וגם אסמכו' אקרא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. דבעי' פת ותבשיל.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה