העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלז · פירוש יא
אפי' זוגא וסרבלא. בכת"י אית' אפי' זווא וסרבנא. והיינו הך דזווא משמעו ג"כ מספרים כדאית' במגילה ד' ט"ז ואייתי זווא מביתי' וקא שקיל ביה מזיא ופרש"י זוג של מספרים. ולנוסחת רבינו הקושיא משני דברים ממספרים וסרבל דהוא בגד ג"כ ליבעי טבילה. אבל בגמרא איתא זוזא דסרבלא. וברי"ף אי' זווא דסרבלא והיינו הך. וכ"ה בלשון גמ' ב"מ דף קט"ז ע"ש. ופרש"י מספרים שגוזזין בו בגד צמר. אבל מבגד עצמו לא עלה עה"ד דכלי מתכו' כתי' בפ'. ונ"מ לדינא בין שנוי הנוס'. דלנוס' הש"ס לפנינו יש להוכיח דנקיט זוזא דסרבלא ולא נקט סתם זוגא. אלא משום דיש מספרים שגוזזין ירק ואינהו באמת בעי טבילה וכהרמ"א יו"ד סי' קכ"ח דסכין של שחיטה בעי טבילה אע"ג שעדין בעי המאכל בישול. מכ"מ מקרי כלי אכילה וה"ה מספרים שגוזזין ירק בעי טבילה כדעת הט"ז והגר"א ולא כש"ך ס"ק י"א. ומה שדחה הט"ז ראיה זו דנקט זוגא דסרבלא דעדיפא פריך אינו מובן. דלמאי האריך בכדי. והרי בזוגא נכלל הכל. אלא דייק שפיר דוקא זוגא דסרבלא. הא דירק ודאי בעי טבילה. אבל לנוסחת רבינו זוגי וסרבלא. מקשה מתרי מילי. מכלי ובגד. ועדיין לא ידע ר"ש דכלי מתכות א"ר עד דאתי ההוא מרבנן ואמר משמי' דר"י הכי וא"כ אין ראי' לדבר: