העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלז · פירוש טז
אסרה רבה בר אהילאי למיכלא לריפתא בכותחא. לפנינו בגמ' אי' למיכלא לרפתא במילחא דילמא אתי למיכלא בכותחא. ולכאורה הי' נראה לומר דיש בין שנוי נוס' אלו נ"מ לדינ'. דלפי הנוס' בפסחים על הא דמקשה לרב דא' קדירות בפסח ישברו מדתני' אין טשין את התנור באלי' ואם טש כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור ומשני ההיא בשל מתכות. מזה הלשון משמע דבאמת אפשר לאוקמי הבריי' בשל מתכות. וא"כ קשה אמאי מותיב לרבה ב"א ולא משני הכי ונראה משום דכבר הקשו התו' בפסחי' על רבה ב"א דאפי' אי לא מהני הסקה מכ"מ לישרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט ויישבו דנתבשלו חמור והכי הביאו התו' זבחי' שם בד"ה ואם טש הוראת רש"י. ועוד יישבו משום איסור בעין. ומעתה נימא דסברת הגמרא בפסחים דלענין בעין אין שום נפקותא בין חרס למתכות. דכל עיקר החומר דחרס הוא מדכתיב בחטאת וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר: לא מהני מריקה ושטיפה והתם באסור בלוע מיירי. דבשל נחושת בעינן הגעלה בחמין ובשל חרס לא מהני הגעלה אלא ישבר אבל באיסור בעין אין שום חלוק. ומש"ה אפשר לאוקמי הברייתא בתנור של מתכות ובעינן הסקה דוקא משום איסור בעין דלא מהני קנוח. ומקשה על רבה ב"א דע"כ משום בעין אסר לריפתא וס"ל דלא מהני הסקה א"כ גם בשל מתכות לא מהני שהרי באיסור בעין אין נ"מ כמש"כ. ואין לומר משום איסור בלוע קאסר לה ובזה ודאי יש נ"מ בין חרס למתכות. דא"כ אמאי אסור הא הוי' נ"ט בר נ"ט. אולם אם נפרש הכי הרי מבואר דלא כהוראת רש"י דנתבשלו חמור. איברא לפי נוס' הגמרא דהוי קאסר למיכל אפי' במילחא יש מקום לומר דאפי' לפרש"י מכ"מ אינו חמור ג"כ לאסור אפי' במילחא כמש"כ התוס' בפסחים שם בד"ה אפי' במילחא דאיסור ריחא אפי' למ"ד מילתא היא מכ"מ אין אסור לאכול במילחא משום גזרה ה"נ פשוט להגמ' בנ"ט בר נ"ט שע"י בישול. וא"כ אפי' לשיטת רש"י ע"כ רבה ב"א משום בעין קאסר לה וכישוב השני שבתוס' ושפיר מקשה מהברייתא דלענין בעין אין נ"מ בין חרס למתכות משא"כ לרב שפיר משני דקדרות ישברו משום בלוע. ככה יש ליישב הוראת רש"י. אבל לנוס' רבינו דרבה אסר למיכלא בכותחא א"כ מנליה להש"ס דרבה ב"א משום בעין קאסר לה דילמא משום בלוע והברייתא מיירי במתכות ובעי הסקה משום בעין אלא ודאי פשיטא דאפי' נתבשלו שרי נ"ט בר נ"ט. כך הי' מקום להעלות הנ"מ בין שני נוסחאות אלו. אבל כד דייקת אין הכרח מנוס' רבינו זו לסתור דעת רש"י. שהרי גריס בישוב הגמ' על רב. רב מוקי לה בשל מתכת וכדאי' לפנינו בזבחים דמשמע דאנן א"א לאוקמי הכי והיינו משום דלאיסור בעין סגי בקנוח בשל מתכות ורק בשל חרס איכא בעין דבעי הסקה וכמש"כ באמת התוס' פסחים הנ"ל בזה"ל דשומן שעל החרס אין יכול לקנח יפה עכ"ל דייקי שעל החרס. אבל למתכת סגי בקנוח. והיינו שלמדו מלשון הגמ' רב מוקי לה בשל מתכת שהי' לפניהם ג"כ נוס' זו ואי משום בלוע הא הוי נ"ט בר נ"ט. ואפי' לפרש"י דנתבשלו חמור מכ"מ אין לאסור את הפת לגמרי כמש"כ לעיל. ומעתה הקושיא על רבה ב"א כמשמעו דע"כ מיירי הברייתא בשל חרס ומהני הסקה וא"א ליישב דמיירי בשל מתכת כמו לרב דרק לרב שפיר משני הכי דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור משא"כ רבה ב"א וכמש"כ הגאון ש"ש. הא מיהא לפ"ז אין שום נ"מ בין שנוי נוס' אלו אי רבה ב"א אסרה למיכלא במילחא או בכותח' וע"ע מש"כ באות י"ט הוכחה דגם בבעין יש נ"מ בין חרס למתכות: