אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קלו · פירוש ז

פירוש ו

דתניא ונדריה עליה כו'. לפנינו בגמרא אי' דמימרא דרבה היא ולא ברייתא ורבינו גריס א' רבה כדתניא ונדריה כו'. והנה הרמב"ם בפי' המשניות ר"פ נערה נקיט דרשה דתדר"י דאי' בד' ס"ח בין איש לאשתו בין אב לבתו מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. ורבינו נקיט דרשה דרבה. ולכאורה הי' נראה דהרמב"ם לטעמי' בהא דפסק דהאב מיפר כל נדרי הבת. והקשה הר"ן מדתניא בספרי בין איש לאשתו בין אב לבתו הקיש אב לבעל מה בעל מיפר נדרי ע"נ ושבינו לבינה כך האב מיפר נדרי ע"נ ושבינו לבינה והייתי מיישב עפ"י דאי' בגמרא ורבה האי תדבר"י מאי עביד לי' מיבעי לי' לומר שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה. וממילא ע"כ הפי' בין אב לבתו ג"כ מה שבינו לבינה. והא שהאב מיפר נדרי ע"נ מבעל הוא דנ"ל וכהאי ברייתא שהביא הר"ן וממילא מוכח מכאן שהאב אינו מפר כל נדר. דאין לפרש בין אב לבתו כל נדר שהאב אינו רוצה דא"כ למאי כתיב תרווייהו דאב ודבעל בהדדי הא אין משמעותן שוה וגם אין בזה שום למוד. אלא ע"כ אינו מיפר אלא מה שבינו לבינה כמו בעל. אבל לתדר"י דמכאן הוא דנ"ל נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. שפיר י"ל דפי' בין אב לבתו היינו כל נדר. ובבעל ע"כ אין הפי' הכי מדכתיב לענות נפש. והא דכתב רחמנא אב ובעל בהדדי היינו כדי ללמד דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. ומעתה מיושב פסק הרמב"ם דאב מיפר כל נדר משום דקיי"ל כתדר"י. והספרי כדרשה דרבה ס"ל. ורבינו קאי בשיטת הפוסקים דאב אינו מיפר אלא נדרים שבינו לבינה מש"ה הביא דרשה דרבה. ולכאורה הי' בזה עצה עמוקה ליישב מה שלא פסק הרמב"ם כספרי וירו'. אבל באמת אין אנו צריכים לזה כלל. וכוונת הספרי ג"כ כהרמב"ם אתי. ופי' מקיש אב לבעל כו' היינו בנערה המאורסה דווקא וכמו שאין הבעל מיפר אלא מה שבינו לבינה או ע"נ. הכי נמי לא נשתייר הרשות לאב אלא מה שבין הבעל לבינה או ע"נ. אבל שאר נדרי' שאין לבעל רשות בהם אין האב לחודי' ג"כ מיפר. וכ"ז בארוסה אבל פנוי' והיא תלי' בדעת האב לחוד באמת מיפר כל נדרי'. והכל מיקרי מה שבינו לבינה. משום שהיא חרפה לאב אם תשאר בנדרה כדתנן ר"פ ר"א דשואלין בכבוד אביו ואמו. והכי מוכרח בסוגיא דנדרים דס"ז ב' דמקשה הגמ' על הא דרבה אימא אב לחודי' מיפר. ובסמוך מקשה עוד אימא אב ליבעי ארוס וארוס לחודי' מיפר וכי תימא אב דכ"ר למ"ל כו' ולכאורה תמוה אמאי לא מפרש הכי הגמ' בקושיא הראשונ' אימא אב לחודי' מיפר וארוס לבעי אב וכ"ת בעל דכ"ר למ"ל. וע' בפי' הרא"ש ור"ן שיישבו בדוחק. אבל ברור הדבר כדעת הרמב"ם ז"ל וה"ק אימא בנדרים שאין לבעל יד בהם אב לחודי' מיפר. ובעל לא כתיב אלא במה שבינו לבינה בהא בעינן גם דעת הבעל. אבל בשאר נדרים אב לחודי' מיפר. משא"כ בקושיא שני' אימא ארוס לחודי' מיפר אאל"כ שהרי הארוס אינו מיפר אלא מה שבינו לבינה וע"נ. והאב יש לו כח בכל נדר משום שהוא בינו לבינה. וא"כ הא שכתב רחמנא הצטרפות הבעל לאב ל"ל וכל סוגי' זו אליבא דרבה. וה"נ לתדר"י הדין הכי ולא פליגי בדין כלל. ובביאור הספרי ביארנו דכך פירש הראב"ד ברייתא דספרי ואין מכאן שום קו' על הרמב"ם. ואחר שכן אין נצרך לתלות מחלוקת רבינו ורמב"ם בדרשה דקראי לענין דינא. אלא פליגי בנוס' הש"ס דרבינו גריס כדתניא כו'. ומש"ה פסק כסתמא דברייתא ולא כתדר"י. והרמב"ם גריס כמו לפנינו דמימרא דרבה היא. ומש"ה הביא דרשה דתדר"י:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה