העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלה · פירוש יב
כיצד כו'. בכת"י ליתא כ"ז עד אי נמי ברם צריך שומרת יבם כו' עד סוף ואח"כ דרשה דבנות צלפחד. ולפנינו הוספת דברים מאיזה מגיה בצד ספרו של רבינו והמעתיק הראשון העמידה בפנים. וכוונת המגיה לפרש הא דתניא יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו דמאי יורשי האב אחין. ולא בנות והוא כדעת רשב"ם על המשנה נפל הבית עליו ועל אמו כו' ולא הי' לה עוד בן כו' וכמש"כ התו' בשמו הטעם שפי' הכי משום דביבמות דל"ח אי' ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא הוי יבם ודאי והספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. וה"נ הבן יורש החצי ואחי הבן ספק ואין ספ' מוציא מידי ודאי ודעת רש"י ביבמות ג"כ הכי. ומש"ה פי' המגיה בספרו ש"ר דלהסבא יש אחין. אבל אי הוי בנות הוי הבת ודאית בחלק שלה. ובני הבת ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. והנה התוס' ורמב"ן הבינו דעת רש"י ורשב"ם שבכל ד"מ כן הוא שאם א' ודאי באיזה חלק ובחלק השני הוא ספק אין הספק נוטל כלום. והרבו להקשות ע"ז כמבואר בדבריהם ז"ל. אבל הנמוק"י ביבמות שם כ' בזה"ל. ודוקא בהא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל בדבר שהוא ודאי שלא מחמת ירושה אין אומרים כן כו'. פי' דוקא כששניהם באים מחמת ירושה הוא דהדין כן. אלא שלא ביאר טעמו של דבר. והנרא' הטעם דכמו שיש מ"ע על האב להנחיל את בניו כדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם. ה"נ יש מ"ע על ב"ד לדון בדיני נחלות כדכתיב והעברתם את נחלתו לבתו ולב"ד משתעי קרא. ויש ללמוד מאב דכמו באב שאינו יכול לעקור הירושה ממקומה. מכ"מ בבן בין הבנים יכול להעביר נחלה כדקיי"ל בב"ב דק"ל כריב"ב. ה"נ יש כח ביד ב"ד להעביר את הנחלה למי שראוי ליורשין ומש"ה כתב קרא בלשון צווי לב"ד ולא כתב ועברה נחלתו לבתו וכיב"ז. אלא אשמעינן קרא שהב"ד המה המעבירין מא' לחבירו. והדבר מובן שאין מקום לב"ד להעביר נחלה מא' לשני אם לא כשאירע ספק וודאי. ע"ז נתנה תורה רשות לב"ד להעביר נחלה מן הספק לודאי. ומש"ה דוקא באחין בין בני הבנות יחלוקו דבמקום בנות אין אחין יורשין כלל. וכ"ז רק בדיני ירושה ולא בשאר ד"מ. וקרוב לסמוך זה הדין על הא דתני' בספרי פ' תצא וילדו לו בנים להוציא הספק בן ט' לראשון או בן ז' לשני ובביאורי שם כתבתי בזה יותר בעז"ה:
ואם איתא נהי דבן מית ברישא למה יחלוקו כו'. דכתיב ובן אין לו וגו' כצ"ל. והיינו הך דלעיל אלא שהמגיה פי' האי דכתיב והוא פשוט: