העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלה · פירוש ח
משום איבה כו'. זה הטעם פרש"י בבא קמא דף פ"ח בד"ה באושא כו' אלמוה רבנן לשיעבודא משום איבה כו'. ובב"ב דקל"ט ב' אי' התם אינהו דאפסידו אנפשייהו כיון דאיכא בעל כו' ופרשב"ם וראוי ליורשה כשתמות ואלו הערימו להוציאה מידו הילכך יפסידו. משמע דס"ל שהוא קנס. ולכאורה קשה מ"ש דקנסו הכא יותר ממי שאמרו לו נכסי לך ואחריך לפלוני ומכר הראשון לאחר לרשב"ג דקל"ז שהוא רשע ערום או עכ"פ איסורא להמוכר משום דראוי ליורשו כשימות הראשון. וכש"כ דהתם לא נעשה רצונו של המת וכמש"כ הרשב"ם שם ומכ"מ המקח קיים. וי"ל דלא תקנו אלא במילתא דשכיחא. ואע"ג דנ"מ ג"כ לא שכיחא כ"כ מכ"מ שכיחי יותר מנכסי לך ואחריך לפלוני. ותו דהתם הנותן מתנה כה"ג בידו לתקן הלשון ולהתנות שלא יוכל הראשון למכור משא"כ בעל. אבל לפי' רבינו ופרש"י ניחא בפשיטות. דרק משום איבת הבעל חשו. דאפשר לא נשאה אלא משום שנתן עיניו בירושתה ועכשיו תפקיע ממנו. ומיושב קושית הרמב"ן מהא דב"ק דפ"ט א' ואי ליתא לתק"א ליזבנו לנ"מ וליתיב לי' כו' וקשה ואפי' אי' לתק"א הא לא שייך כאן אינהו אפסידו אנפשייהו שהרי ב"ד בע"כ היו מוכרים. אבל למש"כ ניחא. דמכ"מ חשו רבנן משום איבה. והתוס' הקשו על הא דקאמר אינהו דאפסידו אנפשייהו מהא דכתובות דצ"ה נכסי לך ואחריך לפלוני מכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך. ומסיק משום פסידא דלוקח. וקשה הא אינהו דאפסידו אנפשייהו ע"ש שהאריכו. ולמש"כ ניחא דליכא הכא איבה דבל"ז לא ירש הבעל והדרא לכללא דר"א דבמקום פסידא שוויה רבנן כיורש. וגם להרשב"ם ניחא שהרי לא הערימו על הבעל אלא על אחריך. אבל התוס' מפרשי דלא חשו רבנן ללקוחות דמי הכניסו לפסידא זו לא יקח ולא יפסיד. והרי ידע שהבעל יוציא מידו דכלוקח שוי' רבנן. ומש"ה שפיר הקשו. והרי לפנינו ג' פירושים בסוגי' דב"ב דקל"ט ונ"מ אשה שזינתה או י"ג דברי' בה והרי אין הפירות לבעל. ומכ"מ יורשה כמבואר באה"ע סי"ז סנ"ו ובתו' יבמות דפ"ט ב' ד"ה כיון. דלבעל לא קנסו. ואע"ג שאינו זכאי במציאתה ומע"י היינו כי היכי דתהוי לה איבה. וא"כ אי מכרה ומתה לרבינו ופרש"י אין הבעל מוציא מלוקח דכאן לא חיישינן לאיבה ולרשב"ם ותו' מוציא. ואין לומר דאפילו לרבינו ורש"י לא פלוג רבנן. שהרי בכתובות שם עשו רבנן אותו הבעל כיורש ובטלו לתק"א משום דליכא איבה כמש"כ ולמעשה צריך ישוב: