העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלד · פירוש ז
דכיון דאיבעיל לא אסרינן לה דאמר מר כו' והא נמי לא אסרינן לה כו'. ובכת"י אית' דהאי נמי כו'. והכוונה דרבינו מביא טעם והסבר דמבועל לא מפקינן בקלא לחוד היכ' דאיכא בנים מן הראשון דכי היכא מבעל היכא דאיבעול לא מפקינן לה ה"נ מבועל היכא דאיכא בנים מן הראשון. ובאמת ברייתא מפורשת היא שם בד"א שאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם יש לה עדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא. אלא רבינו יהיב דוגמא לזה. ולכאורה אינו מובן הא מבעל לא מפקינן אפי' קלא דבתר אירוסין כמו שפסק רבינו לעיל סי' מ'. וכרב חביבא שלהי מס' גיטין. ואמאי כ' רבינו כיון דאיבעיל. אבל באמת ניחא דמרב חביבא דחייש לגירושין דידה מבעלה הכשר לה אין ראיה לבועל דחיישינן לבנים מן הראשון אבל מרב אשי דסבירא ליה קלא דבתר אירוסין מפקינן. ורק בתר נשואין והטעם משום דאיבעול וחיישינן לבנים. וא"כ מבועל גם כן הכי הוא. ונהי דקיי"ל כר"ח דחיישינן אפי' לדידה לחוד. מכ"מ סברת ר"א במקומה. ורבינו לטעמיה שם ס"מ דטעמא דר"א הוא משום בנים. ולא כפרש"י משום דא"א להיות מגרש ראשון ונושא שני. אבל משום בנים לא חיישינן כ"כ. וכמ"ש גם כן בכתובות דף י"ד בההוא ארוס וארוסתו דקאמר ר"י דגבי ולד כדיעבד דמי. ופרש"י משום שתתגנה עליו ויגרשה. אבל משום ולד לא חיישינן. וא"כ הכא אין הטעם של הברייתא כאותו טעם של קלא דבתר נשואין ורבינו אזיל בשיטתיה שם ובסי' צ"ה ע' במשכ"ש אות ט' והכי הסכימו הפוסקים כמ"ש בית שמואל סי' ז' סי"ז דלהכשיר הולד הוי דיעבד ממש. וכ"כ הרמב"ם ה' א"ב פ' ט"ו הי"א. והנה לפי שהסביר רבינו טעמא דברייתא משום דדמי לבעל בתר דאיבעיל. ממילא מוכח דאי איכא עדי כעור וקלא דלא פסיק דמפקין מבעל כמש"כ בסמוך ה"נ מפקין מבועל אפי' יש בנים מן הראשון. וכן הבין הרמב"ן בחי' יבמות וכ' בזה"ל מכ"מ בשיש לה בנים אינה יוצאה בא' מהם אלא בעדי טומאה. ובזה אין דברי רב אחא ברורין עיין עליהן עכ"ל. והרשב"א בחי' נסתפק בזה. ולשיטת רש"י דחיישי' לגרושין דידה יותר מהולד פשיטא דהכי הוא שמוציאין בעדי כעור וקלא דל"פ. אבל לפי דקיי"ל דלא כרש"י בזה אפשר דעדיף טעמא דבנים מגירושי אשה והא דמפקינן מבעל בתר דאיבעיל בעדי כעור וקלא דל"פ. היינו באין לה בנים לע"ע. ומש"ה לא חיישינן כ"כ. אבל כשיש לה בנים אין מוציאין אלא בעדי טומאה ממש והכי פ' בהגהת רמ"א סי"א. ובח"מ וב"ש שם האריכו בזה. וע"ע מש"כ באות ט':