אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קלד · פירוש ד

פירוש ג

למנסב כותית דכתיב לא תתחתן בם. הוא ע"פ סוגי' ע"ז דף דל"ו בנותיהן דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם כו'. ומסיק דאורייתא אישות דרך חתנות כו' וכן פסק הרמב"ם ה' א"ב פי"ב. והתוס' שם כתבו דל"ד נקיט פסוק זה שהרי רבא מסיק ביבמות דע"ז דלא תתחתן מיירי בגרות דשייך חתנות ובשבעה אומות דוקא אלא סמוך על קרא דבתו לא תקח לבנך. וכה"ג אי' ביבמות דע"ט דפריך והכתיב לא יומתו אבות ע"ב וגו' וע"כ אסיפא דקרא סמוך דכתיב איש בחטאו יומתו דרישא דקרא דרשינן בסנהדרין בעדות אבות על בנים עכ"ל. והנה הראיה אינו מוכרע. דבד"ה ב' כ"ה כתיב ג"כ ואת בניהם לא המית ככתוב בתורת משה אשר צוה ה' לאמר לא יומתו אבות על בנים וגו' אלא ע"כ משו' דמ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכבר העיר ע"ז הרמב"ן בקונטרס משפט החרם. מיהו לכאורה קו' התוס' חזקה במקומה ורבינו הגר"א ז"ל יישב בסי' ט"ז בפשיטו' דהרמב"ם לטעמי' שם ה' כ"ב דלא פסק כרבא וס"ל דהא דאי' ביבמות נתינים דוד גזר עליהם היינו חתנות כפרש"י אבל מה"ת מותר דלא כרבא ולא תתחתן קאי בגיותן כמשמעו דרך חתנות. והטור הקשה עוד שהרי ביבמות דכ"ג קאמר בהא דבכותית הולד כמותה הוא מדכתיב כי יסיר את בנך. ואר"י משום ר"ש בנך הבא מישראלית קרוי בנך כו' ומקשה האי קרא בז' אומות כתיב ומשני כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אבל לרבנן מא"ל כו' והכי אי' בקדושין דס"ח ב' בהא דאין קדושין תופסין בכותית א"ק לא תתחתן בם ולדה כמותה מנלן אר"י משום רשב"י כי יסיר וכו' ההוא בז' אומות כתיב שאר אומות עובדי כוכבים מנלן כי יסיר לרבות כל המסירין הניחא לר"ש כו'. וא"כ אנן דלא קיי"ל כר"ש אין ללמוד מהאי קרא אזהרה לכותית וכן הוא במס' עו"ג שם בנותיהן דאורייתא היא דכתיב לא תתחתן בם ומשני דאורייתא שבעה אומות ואתו אינהו גזור בכל עובדי כוכבים ולרשב"י דא' כי יסיר לרבות כל המסירים מא"ל אלא מדאורייתא אישות דרך חתנות אסור כו'. הא מבואר דלרבנן לא אסור מה"ת אנא שבעה אומות. והגר"א ז"ל יישב דלפי דמסיק הגמ' בקידושין שם דהא דאין קדושין תופסין בכותית מדכתיב ואח"כ תבא אליה וגו' גלי קרא דגם אזהרה דלא תתחתן בם קאי על כל העובדי כוכבים. ולא זכיתי להבין זה הישוב דא"כ מאי מקשה הגמרא שם ולדה כמותה מנלן כו' הא גלוי מילתא הוא דקראי דלא תתחתן קאי בכל האומות עו"כ וכתיב כי יסיר את בנך ודרשינן בנך הבא מישראלית כו'. אלא נראה אי נימא כמ"ש התו' בע"ג ד"כ א' ד"ה דא"ק. דלפי הפשט מיירי פרשה זו בכל עו"כ כמו באינך אזהרות דהאי פרשה אלא לא תתחתן בם דמיירי בגרות א"א לומר דקאי בכל האומות שהרי פשיטא דכל הגרים מותרין לבא בקהל. וא"כ הא תינח לרבא ע"כ כל המקרא זה בתו לא תקח לבנך וכי יסיר הכל בז' אומות. והסוגיות הנ"ל אזלי אליביה. אבל למאי דפסק הרמב"ם דלא כרבא ולא תתחתן קאי בכותי' ממילא קאי בכל האומות עובדי כוכבים. וניחא בפשיטות זה הפסק. ואפי' נימא דלא כהתו' אלא פשטא דהני קראי בז' אומות מיירי כמו שרצו התו' לומר שם. ונימא דמקרא דלא תחנם אין ראי' דהתם משמע מסיפא דקרא הכי דכתיב ולא ישבו בארצם פן יחטיאו אותך לי משמע כל המחטיאים וע' כ"מ הע"ז פ"י ה"ו. וא"כ אזיל זה הישוב שהרי גם בלא רבא ג"כ לא מיירי האי קרא דלא תתחתן בם אלא בז' אומות. מכ"מ ניחא. דבאמת פרש"י ותו' על הא דקאמר הניחא לר"ש דלר"ש נבין בעצמנו טעם כי יסיר ואתי כי יסיר לרבות כל האומות דלא נימא דוקא ז' אומות דמסירי טפי. אבל לרבנן בלא כי יסיר משמע כל האומות כיון דלא דרשינן טעם א"כ אתי כי יסיר לגלות טעם להוציא כל עובדי כוכבים זהו פרש"י. והוא אינו כמו בכל הש"ס וכבר הרגיש רש"י בזה ועשה לו סמוכין לזה הפי' מסוגי' דסנהדרין פרק ב' גבי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. דקאמר הגמרא דלר"ש דדריש טעמא דקרא בלא טעם המתפרש בתורה א"כ הוי לא יסור יתורא ולר"י דלא דריש טעמא דקרא בעלמא הכא פריש קרא טעמא. אבל אין הנדון דומה. דהתם פירש הגמ' הכי. אבל הכא סתמא כפירושו בכ"מ. ותו דהתם ר"י הוא דס"ל הכי דדרשינן טעם המפורש בתורה. אבל ת"ק לא ס"ל הכי. וצ"ל דרש"י ס"ל כמש"כ התוס' פסחים דפ"ג ד"ה ורש"א. דר"י ור"ש בסנהדרין פליגי בדעת ת"ק. והלכה כר"י והיינו רבנן דהכא ביבמות וקידושין. אבל הרמב"ם לא מפרש הכי אלא ת"ק פליג ופסק כת"ק. וא"כ האיך מקש' הגמ' הכי לרבנן מא"ל. הא לרבנן אפי' במקום דכתיב טעם לא דרשינן לי' להוציא משמעות המקרא אבל כל הדוחק שנדחקו רש"י ותו' אינו אלא לפי דמפרשי דפשטא דהני קראי בכל עו"כ כמש"כ התו' בע"ג הנ"ל. אבל אי נימא להיפך מתפרש הסוגי' כמשמעו וכמש"כ הר"ן בקידושין הניחא לר' שמעון דדריש טעמא. וכל העו"כ מסירים אלא לרבנן מא"ל מנלן להוציא מהפשט דמיירי בז' אומות לחוד ומעתה נימא דלא כמש"כ התו' דהא דקאמר בכ"מ דנ"ל מלא תתחתן בם. הכונה מובתו לא תקח לבנך וגו'. אלא כמש"כ בס' יראים סי' ר"א דמכי יסיר למדנו בכותית. וכי יסיר אינו טעם אלא להוסיף על האזהרה. מעתה נתיישב ג"כ הפסק של רבינו והרמב"ם. דדוקא לרבא דלא תתחתן מיירי בגרות ונ"ל כותית מכי יסיר שפיר מקשה הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא וכל עו"כ מסירים. אבל לרבנן מא"ל הא לא מיירי אלא בז' אומות. אבל כ"ז אינו אלא לרבא דלא תתחתן בגרות. א"כ אתי כי יסיר לרבות גויות של ז' אומות. אבל לדידן דלא תתחתן מיירי בגויות ע"כ אתי כי יסיר לרבות כל עו"כ אפי' לרבנן דר"ש ולאו משום טעמא דקרא אלא דכי יסיר בא אזהרה ולרבות כל המסירים. איך שהוא נתיישב שפיר דלפי דלא קיי"ל כרבא בהא דלא תתחתן בם. אתי האי לאו אזהרה לגויות לכל עו"כ אפי' לדרבנן דר"ש וכ"כ הרי"ף ביבמות פרק ב' שהביא בשפחה דרשה דהאשה וילדיה ובכותית דרשה דכי יסיר. והנה אי נימא כישוב הראשון שכתבתי דסבירא לן דפשטא דהני קראי בכל עו"כ אי לא נימא כרבא דמיירי בגרות. ניחא בפשיטות הא דנקטי רבינו והרמב"ם קרא דלא תתחתן בם. דקאי בפשיטות על כל עו"כ. אבל אי נימא כישוב השני דאע"ג דלפי הפשט קאי בז' אומות. הכא ע"כ אתי כי יסיר לרבות כל עו"כ. א"כ הי' לרבינו והרמב"ם להביא מקרא דכי יסיר אלא צ"ל דהביאו קרא דלא תתחתן בם ללמדנו דרק חתנות אסור באזהרה מה"ת כדאי' בע"ג דל"ו לר"ש ה"נ לרבנן לפי דלא קיי"ל כרבא. הא מיהא קיי"ל הכי דדרך חתנות אסור בכל עו"כ מה"ת וע' מש"כ בסי' כ"ה אות ב' דכמה סוגיות הש"ס מוכיחין דבשפחה למדנו דולדה כמותה מהאשה וילדיה ובכותית מכי יסיר. ולא כדאי' בקידושין שם דנ"ל מכי תהיין לאיש וגו'. ואוסיף בזה דהיינו דאי' בע"ג דל"ה דגזרו על פת עו"כ משום חתנות. אלמא דחתנות דכה"א מה"ת אסור דודאי לא גזור משום דרבנן וסוגי' בעלמא דפת משום חתנות ולא כגניבא משמי' דרב בדל"ו דכולהו משום ע"ג גזרו. ועוד ראי' בסנהדרין דנ"א תני' ניסת ללוי לישראל לכותי לחלל לנתין ולממזר מנין ת"ל ובת איש כהן מכל מקום. ופרש"י כותי נתין ממזר אף על פי שאסורין לבא בקהל יש להם קידושין והרי היא אשת איש דקידושין תופסין בח"ל כו' עובד כוכבים איכא לאו דלא תתחתן בם עכ"ל. הגיע רש"י לפרש לאו דכותי משום דקשה ליה הא בכותי ודאי אין קידושין תופסין והאיך תני ניסת מש"ה יישב משו' דאזהרתו מלא תתחתן בם הרי קרי רחמנ' בלשון חתון ונשואין אע"ג שאינו תופס וצ"ל דהברייתא מיירי שאח"כ נישאת לישראל והרי היא א"א אלא שנתחללה במה שניסת תחלה לכותי הא מיהא סתים לן התנא לשון נשואין בכותי משום דאזהרתה מלא תתחתן בם. והיינו כרבינו והרמב"ם ז"ל וע"ע אות ו' והתימא על החינוך מצוה תכ"ז שנטה בזה מדעת הרמב"ם שלא כדרכו בכל מקום:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה