העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלג · פירוש ח
מתשמישי ע"ג דכתיב וישלך את עפרה וגו'. לפנינו בגמ' איתא שם שם מע"ג והנה לעיל מסוגי' זו אי' קברי דרב הוי שקלי מיניה עפרא לאשתא בת יומא אמרו לשמואל א"ל יאות עבדון קרקע עולם הוא וק"ע אינה נאסרת דכתיב וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קבר בני העם לע"ג כו'. וקשה לימא שמואל דנ"ל שם שם מע"ג מה ע"ג במחובר לא אסיר כו' וצ"ל דשמואל ס"ל כאביי דעיקר האיסור מה"ת נ"ל מע"ע ומש"ה קאמר דמכ"מ נ"ל מהקישא דדברי קבלה לענין מחובר דשרי. ובאמת הכי דייק פרש"י ד"ה אמרו ליה כו' דגמר שם שם מע"ע כו'. וה"נ פי' שם בהא דמקשה לשמואל מדתני' החוצב קבר לאביו לא יקבר בו עולמית וקס"ד דה"ה אם חצבו לצורך איש אחר כו' וכ"ז כאביי וס"ל לרש"י דלאוקימתא דרבא דמשום כבוד אביו לא קשה על שמואל כלל דאפשר דבמחובר ג"כ אסור משום כבוד [התוס' שם ד"ה איתיביה לא כ"כ ע' בנימוק"י בשם התוס' ] ויש מקום להוכיח עוד דשמואל כאביי ס"ל דהזמנה מילתא. שהרי מסיק בסוגי' דסנהדרין דמחלוקת אביי ורבא תנאי היא דתני' בבתים של תפלין עיבדן שלא לשמן כשר ורשב"ג פוסל. ופרש"י דאביי כרשב"ג. והשתא לפי דאי' במנחות ד' מ"ב דרב ושמואל פליגי בציצית אי בעינן טוי' לשמה. ושמואל ס"ל דבעינן וקאמר הש"ס שם דפליגי במחלוקת רשב"ג וחכמים הנ"ל ושמואל כרשב"ג. הרי דשמואל ס"ל הזמנה מילתא. [ולפי שיטת התוס' דמפרשי תנאי להיפך וא"כ שמואל דס"ל כרשב"ג אתי כרבא באמת מפרש להיפך כמש"כ בסמוך] אבל כל זה דוחק לומר דכל הסוגי' דשמואל אתי כאביי דלא כהילכתא. ומכש"כ לשיטת הרי"ף והרמב"ם דקיי"ל דבעינן טוי' דציצית לשמה מסוגי' דסוכה דף ט' דשמואל מקרא הוא דנ"ל ולא תליא במחלוקת רשב"ג וחכמים בבתים ש"ת וא"כ אין הוכחה דשמואל ס"ל כאביי. וא"כ ק' הא דבסנהדרין נקיט. שמואל קרא כאביי. ויותר ק' לי לומר דשמואל כאביי ס"ל מהא דאמר שמואל בב"מ דנ"ז בונין בחול ואחר כך מקדישין ויבואר בסמוך אות ט'. אבל נוס' רבינו בהא דרבא ג"כ מדכתיב וישלך את עפרה וגו' ולפי נוס' כת"י שהבאתי לעיל יש להגיה דכתי' וישלך את עפרה או דאתיא שם שם דכתיב אשר עבדו שם הגוים. ולא ביאר רבא האיך ילפינן. ושמואל אתי כרבא בפשיטות. ואתי גם כאביי וכפרש"י דאביי מודה דאע"ג דעיקר האיסור מע"ע הוא דנ"ל מכ"מ לענין מחובר למדנו מהאי קרא דמותר וכמו שיבואר מוצא הדרש יפה בסמוך. ולכאורה יש להקשות לכאורה לנוס' רבינו דרבא מהאי קרא דוישלך את עפרה וגו' נ"ל. מנ"ל דוישלך את עפרה בתשמישי ע"ג דלא מהני הזמנה קאי דילמא לע"ג עצמה דלר"ע אסירא בע"ג של כותי מיד ולר' ישמעאל של ישראל מיד כדאי' דנ"א ב'. אבל באמת גם על סוגי' דשמואל הק' הריטב"א בע"ג דנ"ד ב' האיך התיר שמואל בקבר אפי' במעשה יותר מע"ג עצמה דנאסר במחובר במעש' וכדאי' שם חפר בה בורות שו"מ אסרה וע"ש שנדחק בישוב קו' זו. ולכאו' הי' מקום ליישב בפשיטות לכרש"י שם בד"ה בימוס בעלמא הוא. ובע"ח לא מתסרא אפי' לגבוה משום משמשין עכ"ל. ור"ל דלמשמשין לא מהני מעשה לאסור בע"ח וה"ה מחובר דחד ביקתא נינהו. ומעתה קבר שאינו אלא משמשין לא מהני גם כן מעשה. והריטב"א שנדחק בישוב לטעמיה הוא שכ' על פרש"י הנ"ל בזה"ל ולא נהירא דודאי כיון שאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה לא שנא דין נעבד למשמשין עכ"ל. רצונו דאפי' בע"ח שאינו שלו נאסר במעשה מכש"כ שלו. וה"ה קרקע עולם. ומש"ה נתקשה ליישב הא דשמואל. ואוסיף מיא דאפי' לפרש"י. דתשמישי ע"ג אינו נאסר במעשה במחובר ובע"ח. עדין אנו מבחוץ בעיקר הישוב דקבר משמשין הוא דמה מועיל בהא דהקבר הוא משמשי מת. מכ"מ הא רחמנא הקשה משמשי המת לע"ג עצמה דנאסר אפי' במחובר במעשה. אבל הישוב הנכון על כ"ז יבואר ע"פ שנבין תחלה הא דא"ר ר יוחנן בדף נ"ד דאפי' מחובר עשה בה מעשה אסרה. מנ"ל לר' יוחנן כ"ז. ונראה דהכל למדים אנו מהאי מקרא דיאשי' דכתיב קודם לזה המקרא ויצו המלך וגו' להוציא מהיכל ה' את כל הכלים העשוים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים וישרפם בנחל קדרון ונשא את עפרם בית אל ואח"כ ויוציא את האשרה וגו' וישלך את עפרה אל קבר בני העם. וניתן לדרוש למה שינה הכתוב לפרש באשרה בא"א מכל כלי משמשי ע"ג דמקרא הקודם. אלא משום דאשירה ג"כ אינו אלא משמשין כמו שביארנו דעת רבינו ופרש"י לעיל סי' פ"ח אות י"ח וכמש"כ הר"ן בשם הראב"ד דפ"ג דסוכה. ובא אותו מקרא ללמד דקבר דומה לאשרה שהוא מחובר ומשמשי ע"ג שאינו נאסר אלא כשנטע מתחלה לכך משום דלא מהני במשמשי ע"ג מעשה וה"נ קבר הכי הוא. ולמדנו מזה דע"ג עצמה נאסר אפי' במחובר במעשה. והיינו דאיתקיש קבר לאשירה ולא לשאר משמשין כמו כלים משום דא"כ לא היינו למדים זה הדין דמעשה בע"ג מחובר מהני. ואי היינו למדים מסברא כמו שכ' הריטב"א לא היינו מחלקים בין ע"ג למשמשים. משא"כ השתא דאנו למדים מאשירה שהוא משמש שפיר למדים אנו דיש איזה נ"מ בין משמשים לגוף ע"ג והיינו דגוף ע"ג נאסר במחובר ואשירה שהוא משמשין דוקא נטעו מתחלה לכך. ובזה גלה לנו המקרא דקבר איתקיש למשמשין ולא לגוף ע"ג. ובזה נתיישב כל קושית הריטב"א ז"ל. ומעתה נתיישב נוס' רבינו דרבא למד קבר למשמשין דלא מהני הזמנה כאשירה. ואחר שזכינו לזה נוכל ליישב נוסחא דילן בגמ' דשמואל אפי' כרבא ס"ל בגוף הלמוד דתשמישי מת אסור. ומכ"מ שפיר הוצרך להביא דין מחובר מהאי קרא וישלך את עפר' וגו' דמזה המקר' הוא שלמדנו דמעש' ג"כ לא מהני במשמשין ובקבר. אלא שק' להיפך אמאי נקיט רבא דרשה דשם שם לגוף האיסור ולא קרא דוישלך את עפרה וגו'. וגם זה י"ל דנקיט קרא דאורייתא דמשה. אבל לנוס' רבינו רבא סתם קאמר דנ"ל ממשמשי ע"ג והגמ' או רבינו מפרשי דאו מוישלך את עפרה וגו' או מג"ש דשם שם.