אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קלב · פירוש ז

פירוש ו

ומאן דאכל פירי דלא מפרש מינייהו תרומה ומעשרות קאים במיתה. בכת"י אי' תרומה ומעשר. ולכאורה הכי עיקר שהרי שם מעשרות כולל גם מע"ש ומעשר עני. והרמב"ם ה' מאכלות אסורות פ"י ה"כ כתב שאין מיתה אלא בטבל של תרומה ותרומת מעשר אבל האוכל מדבר שנטלה ממנו תר"ג ותר"מ ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפי' לא נשאר בו אלא מ"ע ה"ז לוקה משום אוכל טבל ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בתר"ג ותר"מ עכ"ל. וכמשמעות מימרא דרב מכות דט"ז האוכל טבל של מעשר עני לוקה. ולשון לוקה משמע בדיוק מלקות ולא מיתה כדאי' בסנהדרין דפ"ג ב' לענין זר שאכל את התרומה לוקה ומקשה הגמ' לימא מר במיתה. והכי דייק הרמב"ם בהא דאי' בע"ג דס"ז אר"א אר"י כל שטעמו וממשו לוקין עליו וזהו כזית בכדי א"פ. ופסק הרמב"ם שאין ח"כ על כזית בכדי א"פ אלא מלקות וכמש"כ הגר"א בבאורי או"ח סי' תנ"ג דדייק לשון לוקין עליו משמעו ולא כרת וה"נ הכא דאמר רב לוקה משמעו דוקא לוקה ולא במיתה בד"ש. ועפ"י זה מתבאר יפה הא דאי' בפסחים דל"ה ב' ת"ר יכול יוצא אדם י"ח בטבל שלא נתקן כ"צ שניטלה ממנו תר"ג ולא ניטלה ממנו מע"ר מע"ר ולא מע"ש ואפי' מעשר עני מנין ת"ל לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה כו'. והקשו התוס' סוכה ד"ל סד"ה משום. תיפוק לן משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. ובאמת פרש"י בסוגיא דפסחי' שם ד"ה דמאי הא לא חזי לי' ואמרינן לקמן כו' א"נ דהוי לי' מצוה הבאה בעבירה. אבל לדעת הרמב"ם ניחא דודאי טבל לתרומה ומע"ר שחייב מיתה ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו מיתה כמסקנת הסוגי' דיבמות פ"א ודאי לא יצא משום מצוה הבב"ע. משא"כ טבל של מע"ש או מ"ע שאינו אלא לאו. ועשה דמצה ראוי לדחותה. וע' בשו"ת ש"א ה' חו"מ לענין איסור חדש. מש"ה בעי קרא דלא תאכל וגו'. מכ"ז הי' נראה לכאורה שכן דעת רבינו ג"כ. וא"כ ראוי לקיים נוס' הכת"י ומעשר דמשמעו רק מ"ר ולא מ"ש ומ"ע. אבל באמת לא כן דעת רבינו אלא ס"ל ודאי דעל כל טבל קאי במיתה וכדאיתא בירושלמי דמאי פרק ד' האוכל טבל של מ"ע חייב מיתה. ואע"ג דמהני קראי שהביא רבינו לא ידענו אלא טבל של מע"ר שעתיד לתרום ממנו. מכ"מ כבר כתבו התוס' יבמות דפ"ו א' ד"ה אי מהתם כו' א"נ כיון שאין חלוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה. וכך הוא דעת רבינו כאשר יבואר. ולשון לוקה דבש"ס דילן במכות הנ"ל לא דייק רבינו. וכדעתיה לענין כזית בכדי אכילת פרס וכמש"כ לעיל שאילת' פ' אות ב'. ואם כן לשון מעשרות דבנוס' דילן מדויק ואפי' לשון מעשר דאי' בכת"י ג"כ משמעו כל מעשר שהוא. ותדע דלדעת הרמב"ם שאינו חיי' מית' אלא על מע"ר אין החיוב אלא על התרומ' וכלשון הרמב"ם הנ"ל אבל האוכל מדבר שניטל ממנו תרומה ות"מ ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפי' לא נשאר בו אלא מעשר עני ה"ז לוקה עכ"ל. ומשמע מלשון מעשרות היינו מ"ר ומ"ש. ומשום דס"ל דאפשר להיות מפריש תרומת מעשר ועדיין לא הפריש מעשר ראשון כלל. וכ"כ עוד בה' מעשר פרק ט' ה"ה שאינו רשאי להפריש תר"מ קודם המעשר לכתחילה מבואר הא בדיעבד הוי תרומה. וכ"כ בפירוש בס' החינוך מצוה רפ"ד וז"ל ואם אכל אחר שנטל ממנו תר"ג ונטל ממנו גם כן תרו"מ וכגון שהקדים ליטול תר"מ קודם מעשר אע"פ שהוא עדיין טבול לשני המעשרות דהיינו מע"ר ומע"ש או מע"ע אינו בחיוב מיתה אבל הוא בחיוב מלקות כו' וידוע שדברי החנוך ממקור דברי הרמב"ם ז"ל נובעין. וכ"כ בס' כפתור ופרח פ"א כהרמב"ם ז"ל. וכ"ז דלא כמ"ש מרן הכ"מ בה' מעשר שם ומהרי"ט סי' כ"ד שכ' בזה"ל והלא אם אין מעשר אין תרומה שאין אני קורא בם מעשר מן המעשר אלא אחר שהופרש כמש"כ הרמב"ם שם עכ"ל. וכ"ז אינו וא"כ לא שייך לומר כלל דמע"ר טובל אלא התרומה שבו דלכתחילה אסור להקדים לפני המעשר. ולא תקשה מהא דאיתא ביבמות שם על הא דכתיב כי את מעשר ב"י אשר ירימו לה' תרומה. מה תרומה טובל אף מעשר טובל ומסיק הגמ' דלא איצטריך. אלא למיתה. הרי דמעשר מטבל למיתה דלא כהרמב"ם ז"ל שכתבנו דלא המעשר קרוי תרומה שמטבל אלא התר"מ שבו. איברא בספרי פ' קרח תניא כי את מעשר ב"י אשר ירימו לה' תרומה קראו הכתוב תרומה עד שיוציא ממנו תר"מ. הרי דמשהוציא תר"מ אינו מטבל כתרומה. וכבר נתבאר דאפשר שנתרם תר"מ לפני מעשר. והא שפ' הרמב"ם כהספרי ולא כסוגי' דיבמות יבואר עוד באות ט'. ומעתה אנו באים לדעת רבינו שמבואר מדיוק לשונו שכ' דלא מפרש מינייהו תרומה ומעשר חייב מיתה. הרי דעל המעשר עצמו חייב מיתה ודלא כהרמב"ם. וא"כ ה"ה מע"ש ומ"ע וכהירושלמי. וראוי לדעת שלשון הרי"ף חולין פ' הזרוע משמע כהרמב"ם שכ' טעם על הא דמת"כ אינם מטבלים משום דמתנות אין בהם משום קדושה כו' משמע דרק קדושה מטבל. משא"כ מעשרות שחולין הם. ואע"ג דלאו מיהא איתא גם בטבל של מ"ע. לק"מ דהא דס"ד דמתנות טבלי רק מנתינה דתרומה הוא דנ"ל כמש"כ התוס' שם. וע"ז קאמר דלתרומה א"א להקיש משום שאין בהם משום קדושה כתרומה. והא דמעשרות מטבלי' מילתא אחריתי הוא. אבל לשיטת התוס' ורבינו אין שום נ"מ בהא דקדושת תרומה. והיה מקום למילף מתנות מתרומה. איברא הרמב"ם כתב טעם אחר ע"ז. ע' מש"כ סי' קנ"א אות ב' בס"ד:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה