העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קלב · פירוש א
מת"כ מממוניהן ומיתן לכהני' כו' מעשר מן כרי כו' לענין מת"כ כתב רבינו ממון סתם. ולענין מעשר כתב מכרי היינו משום דלכהנים ניתן גם מרה"ג גם זרוע ולו"ק וחלה. וכ"ז נכלל בזה הפרשה דמיירי בי' רבינו וכדתני' בספרי ראשיתם זו ראשית הגז. אשר יתנו זה הזרוע הלוה"ק. לה' זו חלה והרי כל ממון בכלל. משא"כ מעשר אינו אלא מכרי: ומה שמפרישי' מעשר כספים אינו אלא מנהג כמש"כ מהר"ם מרוטנבורג סי' ע"ד ויש בזה מחלוק' בין האחרוני' וע' ת' שבות יעקב ח"ב סי' פ"ה. ונראה שתלוי המנהג בדרשי ואסמכתי דקראי כמו המנהג של מחצית השקל ע' א"ח סי' תרצ"ד. וקבעו המנהג לעשות במעשר כספים לפי האסמכתא שתלו עצמם עלה. דבמדרש תנחומא פ' ראה אסמכו על הא דכתיב במעשר שני עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר רמז למפרשי ימים להפריש א' מעשרה לעמלי תורה. והא שדקדק לעמלי תורה הוא משום שעיקר פרש' זו במע"ש מיירי וכדתני' בספרי שם אין לי אלא במע"ש שבו דיבר הכתוב כו'. ומע"ש עיקרו משום תלמוד ויראה כמש"כ התוס' קידושין ד' כ"ד א' ד"ה אלא וב"ב ד' כ"א א' ד"ה כי מציון גדול מע"ש שמביא לידי תלמוד ויראה. וכדתני' בספרי נשא פי' ה' אם מעשר שאינו בא אלא משום תלמוד ויראה כו' דמי שהי' קשה עליו לישב בירושלים עד שיכלו מעשרותיו הי' נותן לעמלי תורה היושבים בירושלים ומשום זה היו נוהגין בימי המדרש דמפרשי ימים שאינן יכולין לבלות מעשר כספיהם על התורה היו נותנין לעמלי תורה אבל הלומדים הי' מפרישין לעצמם ומבלין לצורך הלימוד כמו מע"ש. אבל במקומות אחרים סמכו על האי קרא שהובא בירושלמי פיאה פ"א כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך ומפר' בירו' מהונך כמראשית כל תבואתך שיכבדו את ה' מהון כמו מתבואה. וע' ביאורי הגר"א יו"ד סי' רמ"ט סק"ב שפי' מעשר כמו מעשר עני ור"ל דכתיב בצדקה לעני כבוד ה' היינו קרא ומכבדו חונן אביון ואע"ג דבירו' מיירי לענין חומש וכפי' קה"ע כתובות פ"ד ולא כמהרא"פ. ופי' שלא יתן יותר מראשית כל תבואה וע"כ הפי' מ"ר ומע"ש בכלל. דבשניהם הוי חומש ולענין כמה רשאי ליתן. מכ"מ לענין חיוב הפי' בא"א היינו שמחוייב ליתן שיעור מעשר עני שיש בו כבוד ה' והא מיהא למש"כ דהחיוב מעשר הוא כמו מ"ע הי' הדעת נותן לבלות המעות על כל דבר ששייך לכבוד ה' כמו צדקה לעניים כדכתיב ומכבדו חונן אביון. או נר לבהכ"נ כדכתי' ע"כ באורים כבדו ה'. ומתרגמינן בפנסי' כמ"ש הרא"ש פ' יוה"כ והטור או"ח סי' תר"י. וה"ה כל מצות דשייך בי' זה אלי ואנוהו עשה לפניו מצות נאות משא"כ לבלות לצורך עצמו ללמוד אין ניכר בזה כבוד ה'. ובימי מהר"מ מרוטנבורג ז"ל נהגו ליתן לעניים וכתב באות' תשובה שאסור לשנות לשום מצוה אחרת משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כו'. וכן כוונת מהרי"ל ה' רה"ש וז"ל. והנותנין מעשר שלהן לעשות נרות לבהכ "נ להדליקם בשעת תפלה שלא כדין עושים כי המעשר שייך לעניים עכ"ל. עיקר כוונתו משום שכבר נהגו ואסור לשנות כמש"כ מהר"מ ז"ל. ובימי הש"ך וט"ז כבר נתפשט המנהג לעשות כל המצות ממעות מעשר כמש"כ ביו"ד סי' רמ"ט מש"ה הסבו כוונת מהרי"ל לפי' אחר ע' באר הגולה שם. דרך כלל הכל תלוי במנהג. ובמקום שאין מנהג. כשמפרישין לעמלי תורה עניים יוצאין ידי כל האסמכתות והוא מנהג המובחר והנה לדרשה דירושלמי כבד את ה' מהונך גו'. ודאי מצטרף כל העסקים להדדי. ר"ל שאם הי' לו היזק מעסק א' והרויח מעסק א' מנכה מזה ע"ז. דכל עוד לא הכניס לאוצרו לא מיקרי הון ותו דמדמה בירו' שם מעשר לדין חומש למי שיש לו עין טובה שמפריש חומש מנכסיו. ואי' שם בתחילה לקרן מכאן ואילך לשכר. והרי זה החומש אין בו דמיון למ"ע ופשיטא דכל העסקים מצטרפין עד שיראה סוף שנה רווח. וה"נ במעשר לכל אדם וכמש"כ בשו"ת ח"י ולא כש"י ח"ב סי' פ"ו: