העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קל · פירוש א
יהיב לי' זימנא כו'.. ובכת"י יהיב לי' ב"ד זימנא ושמע דינא בהדי' וצריכי למימר לי' זימנך בהדי פלן לקמי' דפלן כו' וכצ"ל דהב"ד שולחים שליח ואמר לי' זימנך פי' הננו מזמינים אותך. ובגמ' איתא הכי. מנלן דשדרינן שלוחא דבי דינא ומזמנינן לי' לדינא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן וגו'. ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' והוא גי' בה"ג הל' נדוי. וקשה הני תרי מנלן ותרי קראי למאי. ושמעתי מפי א"א הרב מ' יעקב ברלין יחי'. דהכי פרושא דמקר' דדו"א למדנו דמשדרינן שלוח' דבית דין להזמין לדין. ומקרא דקרח למדנו דהבעל דין בעצמו יכול להזמין חבירו לדין. והיינו דקאמר ומנלן דמזמנינן אנן לדינא ויליף מקר' דקרח ואע"ג דמשה לא הי' בע"ד דקרח ולא הוא עמד עם קרח לפני ה' אלא אהרן הי' הבע"ד ועמו הזמין את קרח כדכתיב אתה והם ואהרן מחר. מכ"מ שפיר יליף ממשה. דהא דס"ד דלא יכול הבע"ד עצמו להזמין לדין. משום דשלוחא דבי דינא אלים דנאמן כבי תרי כדאיתא בב"ק דף קי"ב האי שלוחא דב"ד מהימן כבי תרי. משא"כ אם בע"ד עצמו יאמר לב"ד שהבע"ד סירב בדבר. פשיטא שאינו נאמן. ומש"ה ס"ד דה"ה אפי' אם הזמין בפני עדים וסירב בדבר שלא נקרא בזה סרבן. וקמ"ל דמזמנינן ע"י בע"ד עצמו. ואם סירב בעדים מיקרי שפיר סרבן. והשתא שפיר יליף ממשה. דאע"ג דהוי קרובו של אהרן ואינו נאמן על בע"ד שלו מכ"מ מהני הזמנה ע"י. ומזה למדנו דה"ה דהבע"ד בעצמו יכול להזמין. ואם סירב מיקרי סרבן. כ"ז יש לנו ליישב נוס' הגמרא וכ"ה בה"ג. ולפי זה מבואר דקרוב לבע"ד והוא שליחא דבי דינא אינו נאמן לומר בלי עדים על הנתבע שסירב. דאלת"ה א"א ללמוד ממשה לבע"ד עצמו. אלא ע"כ קרוב ה"ז כבע"ד ואינו נאמן. אבל נוס' רבינו והכי אית' ברי"ף מנלן דמשדרינן שלוחא ומזמנינן לדינא דכתיב היו לפני ה' אתה ופלוני כו'. והכי הביא בחי' רשב"א ב"ק שם. הרי דיליף מקרא דקרח דמשדרינן שלוחא דב"ד והיינו משה שלוחו של הקב"ה והזמין את קרח לילך לדין עם אהרן לפני ה'. וכ"כ בנמוק"י בשם הראב"ד. אבל מקרא דכתיב בדתן ואבירם אינו ענין להזמין לדין. דמשה לא שלח אחריהם להתיצב עם אהרן. שהרי אהרן היה עומד באותה שעה עם קרח פתח א"מ והמחתה בידו. אלא קרא אותם לדבר על לבם דברי תוכחה והכי אי' במדרש שאחר שדבר עם קרח בראשונה דברי מוסר ולא השיב רצה לנסות דבר עם דו"א. ולפי זה אין ראיה שיכולין להזמין ע"י בע"ד עצמו. ושיהא נקרא סרבן אם סירב אפי' היה עדים בדבר. והכי מבואר בחי' ריטב"א דלא מהני הזמנה דבע"ד למהוי סרבן. וא"כ הא דמשה הזמין ע"כ אינו דומה קרובו של בע"ד לבע"ד עצמו. ומעתה אפשר דכמו דשלוחא דב"ד מהימן כבי תרי הכי נמי אפי' הוא קרוב נאמן. דשם עד שייך בקרוב אלא שפסלתו תורה. משא"כ בע"ד עצמו אין שם עד עליו כלל כמש"כ הרא"ש בשם הראב"ד פ"א דמכות סי"ג לפרש סוגיא דסנהדרין ד"י ע"פ זה וכ"כ הנמוק"י. [וע' הגהת רמ"א ח"מ סי' ל"ג בשם הג"א] וכיון שאין שם שלוחא דב"ד לענין נאמנות עליו ה"נ אפי' סירב בסהדי לא מיקרי סרבן. והא שכ' הב"י סי"א וסמ"ע סי"ד ס"ק כ' בשם הרא"ש שהתובע הביא עדים שהזמינו לדין וסירב. ה"פ שהזמינו לדין על ידי שלוחא דב"ד וכעת אין השליח לפנינו. מיהו למש"כ הנמוק"י עוד די"ל דמשה היה ב"ד עם הקב"ה וקרח היה שלוחא דב"ד ע"ש א"כ אין ראיה דקרוב נעשה שלוחא דב"ד. אבל לשון רבינו א"ל משה זמניכון לקמי קוב"ה כו' מבואר כפי' הראשון. והנה הראב"ד למד מפי' השני דיש לחלוק כבוד למומחה מדקאמר היו לפני ה' ולא הזכיר למשה. אבל לפי נוס' רבינו אין ראי' שהרי הקב"ה בעצמו הוא הב"ד וכבר שדא ביה נרגא הסמ"ע סי' י"א ע"ש. ולפי נוס' דילן בשאילתות לקדם ב"ד פלן. מבואר דצריך להזכיר ב"ד כולו של אותו גדול אבל בכת"י אי' לקמיה דפלן. משמע כהראב"ד שא"צ להזכיר אלא אותו גדול: