העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכח · פירוש ז
ואע"ג כשבא מחמת ישראל אחר אלמא הוי לי' מוקצה מ"א. בגמ' אי' אר"פ כותי שהביא דורון לישראל אסור. ואסורין נמי לערב בכדש"י. ופרש"י אסור ביו"ט משום מוקצה. וכ"כ התוס' ריש מס' ביצה וחולין די"ד. אלא שהמה ז"ל כתבו דר"ש מודה דהוי כגו"צ. ורבינו ס"ל דלא קיי"ל כר"ש בהאי מוקצה וכמש"כ אות ד' והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות ערער על עיקר הפי' וכ' שאין דבריהם ענין לכאן. דאסור במוצאי יו"ט בכש"י משום שלא יהנה ממלאכת שבת או כדי שלא יאמר לכותי לך ולקוט אע"ג שכבר בטל איסור מוקצה וה"נ ביו"ט אסור מזה הטעם. ובאמת יש לדקדק מגוף הלשון של ר"פ דבו ביום יש איסור אחר. מדקאמר אסור ואסורין נמי לערב. ולא קאמר אסורין לערב בכדש"י כדאי' בשבת די"ח ב' ואם נתנן למ"ש אסורין בכדי שיעשה. אלא ודאי יש איסור בו ביום בפ"ע. מיהו אכתי קשה על ר"פ גופא למאי נ"מ מזה האיסור לכאן. וכ' הר"ן משום אי תלש הכותי בשביל עצמו אין לאסור אלא מטעם מוקצה. ואינו מדוקדק שהרי הכא מיירי בכותי שהביא דורון לישראל. אבל רבינו פי' יפה טעמו ונימוקו מדאסר אפי' לישראל אחר כו'. רצונו דהא פשיטא דאסור אפי' לישראל אחר. מדא' ר"פ בבבא שני' ואם אותו המין בא מחוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. ש"מ דברישא אסור אפי' לישראל אחר. וכ"כ בה"ג ה' יו"ט בזה"ל והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ודוקא כשאין מאותו המין במחובר עכ"ל. הא אם יש במחובר אסור לישראל אחר. מזה הוכיח רבינו דאסור בו ביום משום מוקצה דאי מטעם אחר לא הי' אסור לישראל אחר. ולמדנו מזה ד' רבינו דכותי שהדליק את הנר בשביל ישראל מותר לישראל אחר כמש"כ בעה"מ בזה"ל והבא בשביל ישראל זה מות' לישראל אחר דמשו' גזרה שמא יאמר לו לא אסרינן לישראל אחר שאין אדם חוטא ולא לו. ומצאתי כתוב לרב ר"מ בר"י שהעיד בשם הר"י בן מרן לוי ז"ל כי הוא הדין לכותי שהדליק את הנר בשביל ישראל מותר לישראל אחר ואין הפרש בזה בין שבת ליו"ט עכ"ל. וכן המה דברי רבינו שהוכיח דאסור מטעם מוקצה מדאסור לישראל אחר ואע"ג דבכדי שיעשו ג"כ אסור לישראל אחר כמש"כ בה"ג הנ"ל ואין בזה משום מוקצה. כבר כ' הר"ן דכיון דאסור בו ביום משום מוקצה ואם אתה מתירו לו בכדי שיעשה אף הוא יחשוב שאפי' ביומו יהא מותר לפיכך השוו איסורו לגמרי עכ"ל. הא מיהא דעת רבינו כר"י בן מרן לוי. ויש להוסיף דרבינו לטעמי' דכבר הקשה הר"ן לשיטת הרי"ף די"ב מיל מדאורייתא אסור אמאי לא גזרו לישראל אחר כמו במחובר ויישב בדוחק ע"ש. ולעיל בסי' כ"ו אות ד' הוכחנו שיטת הרי"ף דלבהמה וכלים אפי' י"ב מיל דרבנן ומיושב בפשיטות. והוכחנו שם בס"ד דדעת רבינו לא כן אלא אפי' לבהמה וכלים מה"ת אסור וא"כ שפיר יש ללמוד דכמו המביא מחוץ לי"ב מיל מותר לישראל אחר ה"נ במדליק את הנר ורק התולש במחובר אסור לאחר מטעם מוקצה. ולא תקשה ממש"כ באות א' דשיטת רבינו במבשל בשבת דאסור משום שלא יהנה ממלאכת שבת. וא"כ מ"ש הוא מ"ש ישראל אחר. והרי בעה"מ נתן טעם משום שאין אדם חוטא ולא לו. וזה לא שייך אלא לטעם שמא יאמר. אבל לטעם שלא יהנה ממל"ש מאי שנא. הא ל"ק דשיטת רבינו דלא אסור משום הניית שבת אלא בישראל המבשל בשבת אבל בכותי המבשל בשבת אינו אסור אלא משום גזרה שמא יאמר ואע"ג דבה"ג בה' יו"ט כ' בכותי שהביא דורון לישראל ביו"ט ראשון מותר בכדי שיעשה ביו"ט שני. והרי התוס' ביצה שם כ' דאי קיי"ל הטעם שמא יאמר אסור בכדי שיעשה ביו"ט שני. וא"כ משמע דבה"ג ס"ל הטעם משום הניית שבת. ודוחק לומר דרבינו ובה"ג פליגי בזה. אבל באמת גם זה אינו מוכרח שהרי בעה"מ כ' בפי' הטעם שמא יאמר כמבואר בלשונו לעיל. ומכ"מ כ' בפשיטות שם שמותר בכדי שיעשה ביו"ט שני וכ' הטעם דהאיסור אינו אלא משום קנסא וגזירא שמא יאמר לו ודיו שקנסו עליו ביו"ט ראשון. וזהו דעת בה"ג. [ורש"י ותו' כתבו בשם בה"ג להיפך. והיינו ה"ג של ר"י גאון וכ"כ בפי' בזהב סמ"ג בה' שבת. ובה"ג שלפנינו הוא של רבן שמעון קיירא כמש"כ בכ"מ] וכ"ה דעת הרמב"ם שכ' בה' שבת פ"ו דטעם הא דכותי שעשה בשביל ישראל אסור הוא משום שלא יאמר וכ"כ בפי' המשניות מכשירין פ"ב מ"ו ומכ"מ דייק מרן הב"י סי' תקט"ו מלשון הרמב"ם דאם ניצוד או נלקט ביו"ט ראשון מותר ביו"ט שני אפי' לקטו בשביל ישראל. היוצא מדברינו בדעת הרמב"ם נהפוך ממה שהבינו האחרונים לדעתו ז"ל דבישראל המבשל בשבת אסור משום קנסא ובכותי המבשל משום שלא יהנה. ולמש"כ באות א' וכאן נתבאר להיפך בישראל משום הניית שבת ובכותי משום שמא יאמר. נחזור להא דר"פ. דגם רש"י פי' הטעם דאסור בו ביום מטעם מוקצה ופי' הטעם דבעינן בכדי שיעשה כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט וא"כ אסור גם לאחר וכ"כ הר"ן בשמו ז"ל ומש"ה הקש' על פרש"י שכ' הטעם משום מוקצה. ולבאר עומק דעת רש"י הנני להביא פרש"י שבת די"ח ב' בהא דלא ימלא אדם קדרה עססית ותורמסין ואם מלא אסורין בכדי שיעשה. ופרש"י שלא יהנה ממלאכת שבת והוא לשון הירו' שהבאתי באות א'. ולכאורה אינו מובן מאי שייך כאן הניית שבת עליו. הרי לא עשה עבירה בשבת. אלא עבר על גזרת חז"ל לפני שבת ולא שייך לזה עבירה שנעשה בשבת. וצ"ל סברת הירו' ורש"י שלא יהנה ממלאכה שנעשה בשבת לצורך ישראל. וא"כ תקשה הא אפי' קדרה שהתירו חז"ל להעמיד בע"ש שיתבשל בשבת אסור שהרי נעשה מלאכה בשבת. אבל הא ל"ק דס"ל לרש"י דמלאכה שנעשה בהיתר ושרי לאכלה בשבת עצמו הרי שבת מכינה לעצמו וממיל' שרי אפי' למ"ש אבל אם אסור לאכול בשבת מאיזה גזרה וכדומה. א"כ בא מלאכת שבת בשביל חול וזה אסור ליהנות בחול ממלאכת שבת. ומש"ה אסור בכדי שיעשה. והיינו דקדרה דעססית ותורמסין אסור בשבת עצמו משום שמא יחתה. ולהכי אסור במ"ש בכדי שיעשה משום הניית שבת בחול. וזהו פרש"י בביצה דכותי שהביא דורון לישראל. דביו"ט אסור רק מטעם מוקצה משום דביו"ט עצמו לא שייך לאסור מה שנעשה ביו"ט בהיתר אלא מטעם מוקצה. וממילא אסור במוצאי יו"ט כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט. אבל אי לא הי' אסור ביו"ט משום מוקצה לא הי' אסור במוצאי יו"ט. ושיטה זו ממקום קדוש יהלך הוא רב שרירא גאון ז"ל שהביאו הפוסקים משמו דשרי להטמין בערב יוה"כ לצורך מוצאי יוה"כ ובמוצאי יוה"כ אסור בכדי שיעשה. ותמה הטור אחרי שאין בזה איסור אמאי בעינן בכדי שיעשה. והק"נ רצה ליישב עפ"י שיטת הרשב"א שבת פ"א בהא דלא ימלא נחתום חבית של מים שהטעם דאסור בכדי שיעשה שמא יחתה. ולא הועיל מאומה אלא ליישב שיטת רב עמרם גאון שאסר להטמין. אבל טעמו של רש"ג שהתיר להטמין ואסר לאכול הוא פלא. אבל לדברינו מבואר דאחר שאסור לאכול ביוה"כ נמצא הניית יוה"כ עליו בחול: וע' שבת ד"מ מרחץ שפקקו נקביו מע"ש למ"ש רוחץ בה מיד. וכ' הר"ן והובא בש"ע סי' שכ"ו שאם לא סתמו נקביו אסור בכדי שיעשה משום שמא יחתה כדאי' גבי חביות של מים. מבואר דעתו ז"ל דהא דבעינן סתימת הנקבים הוא משום המים שהוחמו בשבת ולא משום הבל המרחץ לחוד. אבל רש"י פי' שלא יצא חמימותו ל"א שפקקו נקביו אותן נקבים שהמרחץ מתחממת ע"י שהאור נסוקת מתחתיו עכ"ל. משמע דלא מיירי בהחמת מים כלל כי אם בהבל המרחץ לבד. וכך הביא האגודה והובא במג"א שם. והוכיח מפרש"י שאסור להכניס הבל לבית בשבת. וסיים ט"ז ואין המנהג כן. אבל לדברינו בעומק דעת רש"י אינו כן אלא בשבת ודאי שרי ליהנות ממלאכה שנעשה בשבת בהיתר. אבל כאן במרחץ שהוחם בשבת והרי בשבת אסור לרחוץ בה וא"כ הכנסת ההבל בשבת הוא בשביל חול מש"ה אסור כ"ז דעת רש"י. אבל לא כן דעת רבינו וסייעתו. והא דקדרה של עססית ותורמסין אסור בכדי שיעשה הוא משום גזרה ולא כהירו'. הא מיהא נשתווה דעת רבינו ופירש"י דהא דכותי הביא דורון לישראל במחובר אסור בו ביום הוא משום מוקצה. אבל דעת הרי"ף אינו כן. וכמש"כ במלחמות. דהא דאסור ביו"ט אפי' נלקט מאליו הוא משום שמא יעלה ויתלוש כמש"כ הרי"ף ביצה פ"א גבי עצים הנושרים דהוי נולד וגזרו שמא יעלה ויתלוש זהו הוכחת הרמב"ן. והנני להוסיף דבמקומה מבואר הכי שכ' הרי"ף בהא דר"פ בזה"ל והא דאמרינן אם יש מאותו המין במחובר אסור לא מיבעי באכילה דאסור אלא אפי' לטלטלו נמי אסור דמשום דלא חזי למלאכה מוקצה הוא עכ"ל. ואי הוי ס"ל להרי"ף דיש בזה איסור מוקצה מחמת איסור כרבינו או כגרו"צ כרש"י פשיטא דכמו דמוקצה אסור באכילה אסור בטלטול. ומאי איריא משום דלא חזי למלאכה. ואי חזי למלאכה מאי הוי. אלא הא דאסור באכילה הוא משום שמא יעלה ויתלוש. וגזרה זו אינה אלא לאסור אכילה כמש"כ התוס' שבת דמ"ה ב' ד"ה דאית לי' ביצה. ואפשר דמש"ה לא אסר ר"ש לטלטלה אלא לאכילה עכ"ל. וזהו דעת הרי"ף בל"ס. ומש"ה העלה דמכ"מ זהו דוקא בביצה דחזי לסמוך בה כרעי המטה וכדומה. אבל בפירות שאינן ראויין למלאכה וכיון שאינן ראוין לאכילה ג"כ הרי הם כעצים ואבנים דאסורין בטלטול. והנה התוספות הוכיחו דכאן בדרב פפא יש טעם איסור מוקצה מדמיירי בכל הסוגיא בספק מוכן. ויש להוסיף מדאסר רב פפא מספק אי נתלשו בו ביום והרי ר"פ ס"ל בריש מס' ביצה דספק דשיל"מ מותר. אלא ע"כ משום מוקצה דכבר איפסיק כר' יהושע דספק מוכן אסור. וכ"ת אכתי קשה אמאיאסו' מספק לערב בכדי שיעשה. הא לא ק' דכיון דאסור מספק בו ביום מטעם מוקצה הרי נתחזק איסור והוי כודאי נלקט ביו"ט מש"ה אסור בכדי שיעשה וקרוב לזה כתב הגאון רע"א ז"ל בס' דו"ח. אבל אם ביו"ט עצמו אינו אסור אלא משום גזרה שמא יעלה ויתלוש אמאי אסר ר"פ מספק. והרמב"ן הקשה על שיטה זו שאסור ביו"ט עצמו משום מוקצה מהא דאי' בפסחים דף נ"ו דא' עולא אר"ל בהא דאסרי חכמים פירות הנושרין בשבת ויו"ט ולא כאנשי יריחו משום שמא יעלה ויתלוש. ולא משום מוקצה דמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם מכש"כ כותי שתלש לעצמו דהוי מוכן לדידיה דממילא מוכן גם לישראל. וגם הא קיי"ל אין הכן לכותי כ"ז טענת הרמב"ן ז"ל. אבל רש"י כ' בסוגיא זו בזה"ל ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של כותי. ור"ל ע"פ מש"כ בעה"מ בשם הירו' דאע"ג דאין הכן בשל כותי מכ"מ במחובר לא חלקו. ומה שהקשה מהא דעולא באמת ר"פ לית ליה הא דעולא אר"ל אלא כרבין אר"ל דמפרש טעם אנשי יריחו וחכמים דפליגי בדין מוקצה במוכן לעורבים אי הוי מוכן לאדם. הן אמת דזה לא מתיישב עדיין אלא לשיטת רבינו דכ' דמש"ה הוי מוקצה משום דקיי"ל בזה כר' יהודה היינו דמפרש בגמרא לחכמים דאסור משום שאינו מוכן לאדם. אבל לפרש"י דר"ש מודה שלא תחלוק במחובר ואפי' מוכן לכותי אסור א"כ אמאי איצטריך לומר דלא הוי מוכן לאדם. וי"ל דמשום דקאי התם אליבא דר"י מפרש בטעם דסגי לטעמיה. מיהו גם ר"ש מודה במחובר. ולדברינו מיושב קושית התוס' בכ"מ על הא דאי' תרי טעמי באיסור מחובר איסור מוקצה ואיסור שמא יעלה ויתלוש. ואפשר דבאמת יש מחלוקת בזה עולא ורבין אליבא דר"ל ורב פפא ס"ל כרבין ורב יוסף דאמר בריש מס' ביצה גזרה שמא יעלה ויתלוש ס"ל כעולא. ואנן קיי"ל כרב פפא דקאמר הילכתא רבתי. [וצ"ע פרש"י מס' חולין שם במימרא דר"פ פעמים שהמבשל אסור כגון שקצץ דלעת ופרש"י מן המחובר ומבשל לחולה שנחלה היום מש"ה הוי מוקצה. והרי לשיטת רש"י אפי' לא נחלה היום הוי מוקצה לר"פ משום דלא תחלוק במחובר. ולא עדיף מחובר זה מהא דשל כותי]. עוד ראוי להעיר במימרא דר"פ. דבנוס' רבינו והרי"ף ליתא הא דאי' לפנינו כותי שהביא דורון לישראל ביו"ט. ולרבינו והרי"ף מיירי אפי' בשבת אם מטעם מוקצה אם משום שמא יעלה ויתלוש. ונוס' דילן בגמרא מקורה מבה"ג ור"ח ויבואר לפנינו באות הסמוך: