אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קכח · פירוש ב

פירוש א

והלכתא כר"י ס"ל דאמר כו'. רבינו ובה"ג סמכו הפסק על דרשה דרב וכאשר יבואר. והרי"ף פ' כירה לא הביא שום ראי' דהלכה כר"י נגד ר"מ אלא הביא ראי' דלית הילכתא כר"י הסנדלר מדפליגי ר"א ורבינא אי ר"י הסנדלר מדאורייתא קאמר או מדרבנן ע"ש. וטעמא בעי אמאי לא הביא הרי"ף דרשה דרב כדרכו בקודש להביא טעמא דפסקי ואף כי רבינו וה"ג הביאו. אלא הוא אשר דברנו דהרי"ף אזיל בשיטת הרמב"ם שהרי לא כתב דבעינן בכדי שיעשה וא"כ דאפשר כל סתמי כר' יהודה במבשל ופשיטא דהלכה כסתמא. ולא הוצרך אלא לאפוקי מר"י הסנדלר משום דדרש ר"ת אפתחא דבי נשיאה כותי'. אבל רבינו ובה"ג דס"ל הלכה כר"י דבעינן בכדי שיעשה וא"כ סתמא דתרומות דלא כוותי' דנוטע בשבת בשוגג יקיים. ומאי אולמא דמשנה דחולין ממשנה דתרומות. ואי משום דר"מ ור"י הלכה כר"י הא אי' בירו' דשמואל כר"י הסנדלר רב כד הוי מורי בחבורתא הורי כר"מ בצבור כר"י הסנדלר כו' בעון קומי ר' יוחנן את מאי אית לך אמר לון אין לי אלא משנתנו דתרומות המעשר והמבשל בשוגג יאכל במזיד ל"י. ותו הא בשבת דל"ח אי' דרחב"א דרש המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד ל"י. והשתא בשלמא לשיטת הרי"ף והרמב"ם אינו סותר הפסק כר"י אלא לענין בכדי שיעשה. אבל לדעת רבינו וה"ג הרי מפורש דר' יוחנן ורחב"א ס"ל כר"מ במבשל. מש"ה הוצרכו לראי' דמכ"מ קיי"ל כרבי יהודה. ולמש"כ אזיל כל טענות שטען הגר"א ז"ל שם על פסק הרי"ף והרמב"ם מהא דיש לפסוק כסתמא דתרומות וגם כר' יוחנן בירו'. ומש"כ עוד הגר"א דלהרי"ף ורמב"ם שפסקו כר"י בדאוריי' ממילא יש לפסוק באיסור דרבנן דשרי אפי' בשבת לפי סוגיא דגיטין דר"י ס"ל בדאורייתא קניס שוגג אטו מזיד ובדרבנן לא קניס וא"כ אזיל הוכחת רמב"ן להרי"ף מהני עובדי דפ' תולין שפסקו בדרבנן כר' יהודה כ"ז טענת הגר"א ז"ל. אבל למש"כ גם הרי"ף והרמב"ם בשיטת רש"י קאי דסוגי' דחולק פליגא והכי קיי"ל בין בדאוריית' בין בדרבנן. מיהו מעשר ומטביל כלים בשבת פסק הרמב"ם פכ"ג מה"ש דמותר בשוגג לאכול ולהשתמש אפי' בשבת. ולא משום דאיסור דרבנן המה כמש"כ הגר"א ז"ל ולא משום דאי' בגיטין אינהו לתקוני קא מכווני ואנן ניקום ונקנוס דכ"ז ליתא לדידן דלית לן קנסו שוגג אטו מזיד. אלא הטעם משום דאין זה הנאה. כיון דלא בא לתקן המאכל אלא מאיסור והוי כעין מצות לאו ליהנות ניתנו. ולכאורה ק' לפי' הרמב"ם דהא דתנן המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל אין הפי' שוה. דמעשר מותר בו ביום ובמבשל למ"ש. ואולי הי' גירס' אחרת בסדר המשנה. והכי מוכח בביצה די"ז ב' ע"ש וע' עוד מש"כ התו' גיטין ד' נ"ד ד"ה המעשר כו' ותימא שהקדים כו'. וגם זה מורה שהי' נוס' אחרת. וגם י"ל דנוח לפרש בתרי טעמי מלומר דפליגי סתמי דמתניתין אהדדי. הא מיהא דעת הרי"ף והרמב"ם ברור [והנה הגר"א ז"ל בח"מ סי' כ"ה כתב לפי דרכו בטעם הרי"ף ורמב"ם שפסקו כרב חסדא דבלא נתן ביד פטור ומש"ה הדין חוזר. וקשה דהא קיי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי ולעולם חייב כהתו' ורא"ש. וכ' הגר"א ז"ל דתו' ורא"ש לטעמייהו בהא דהמבשל בשבת שפסקו בדאורייתא לא קנסינן שוגג א"מ מש"ה בדיני דגרמי שהוא דרבנן קניס שוגג א"מ. ורי"ף ורמב"ם לטעמייהו שפסקו כר"י דקנסו בדאורייתא שוגג א"מ וא"כ בדרבנן לא קנסו. ונתקשה עוד הגר"א ז"ל בהא שפסק הרמב"ם באם א"א להחזיר הדין חייב לשלם אם אינו מומחה שקבלוהו או נקיט רשותא מר"ג והוא נגד לשון הרי"ף בפ' אד"מ בזה"ל וחזינן לי' נמי דקאמר דהא דאוקימנא מתניתין דדן את הדין כו' בשנשא ונתן ביד כי היכי דלא לסתמוה כר"מ דדאין דינא דגרמי והשתא דסבירא לי' כר"מ מי שאינו מומחה שטעה בשקול הדעת אף על פי שלא נשא ונתן ביד אם אין הדבר מצוי שיחזור לחבירו ונתברר כי הוא גרם לממונא של זה שיאבד הרי הוא חייב לשלם והאי סברא נמי ליתא כו' עכ"ל. מוכח דלדעתי' אפי' א"א להחזיר פטור בלא נו"נ ביד. וכבר אחזו שער נו"כ הרמב"ם ז"ל במה שפסק דלא כהרי"ף לפי דרכו בסוגי' זו שלא נטה מדרך הרי"ף ז"ל. וע"ז כ' רבינו הגר"א דס"ל דהוי שוגג קרוב למזיד ע"ש. וכ"ז לפי דבריו ז"ל דהרמב"ם פוסק כר' יהודה. ועדיין לא נתברר יפה טעם הרמב"ם מנלן לחלק בין אפשר להחזיר ללא אפשר להחזיר ומ"ש מנו"נ ביד שלא חלקנו משום שהוא מזיק בידים. מש"ה אפי' אפשר להחזיר חייב וממילא אין מחזירין הדין. ה"נ בלא נו"נ ביד כיון שהוא קרוב למזיד. ופשרה זו להרמב"ם ז"ל נפלאת היא בלא מקור נאמן. אבל לענ"ד התם א"א לקנוס שוגג אטו מזיד וכמש"כ הרי"ף שם בזה"ל אבל גבי דינא לית לי' האי סברא דא"כ אין לך אדם שאינו מומחה שיעשה דין לעולם. ור"ל וכסבור שמצוה קעביד לאזדקוקי להציל עשוק וכדומה. והוי כדאי' בגיטין שם אינהו לתקוני קא מכווני ואנן ניקום ונקנוס. והא דפסק שאם א"א להחזיר משלם גמרא מפורשת היא בריש סנהדרין אלא מעתה טעו לא ישלמו. א"כ כש"כ שאתה נועל דלת בפני לווין. וכבר תמה הרא"ש מכאן על שיטת הרי"ף ורמב"ם ז"ל. דמאי נע"ד איכא דאם לא ישלמו הי' הדין חוזר כמו במומחה. וגם הרמב"ן הקשה מהא דאיתא בסנהדרין ד"ה דאמר רב האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי לפטור ולא לשלם לנקוט רשותא מבי ר"ג. ולשיטת הרי"ף ורמב"ם אין נ"מ בין מומחה לאינו מומחה אלא בנשא ונתן ביד. ולמאי מיבעי לנקוט רשות מר"ג וכי אורחייהו דדיינא להיות נו"נ ביד. אבל היינו מש"כ הרמב"ם דגם בזה יש נ"מ בין מומחה לשאינו מומחה. בלא נו"נ ביד וא"א להחזיר ולא מן הדין דודאי פטור עפ"י דין משום שהוא שוגג. אלא תק"ח הוא משום נע"ד. והיינו דקאמר טעו לא ישלמו. פי' לרב ששת ור"נ אפי' באפשר לחזור. ולרב חסדא בא"א להחזיר. ומשני משום נע"ד. ומש"ה קאמר רב דלנקוט רשות' מבי ר"ג. ובאמת לשון הרי"ף שלפנינו תמוה. דלמאי פי' אותו חד מרבוותא בהאי גוונא אם אין הדבר מצוי שיחזור לחבירו. והרי מאן דפליג על אוקימתא דר"ח מחייב לשלם אפילו יש בידו להחזיר. ומפרשי משנתנו דמה שעשה עשוי וישלם מביתו אפי' לא נו"נ ביד. וא"כ יש בידו להחזיר. דמש"ה תנן מה שעשה עשוי שאינו חוזר. ותו שהרי"ף כ' להלן במה שדוחה דברי אותו חד מרבוותא בזה"ל ועוד אי משום דינא דגרמי קמחייבת לי' אפי' טעה בדבר משנה נמי אם אין הדבר מצוי שיחזיר לבעליו ונתברר כי הוא גרם לממון של זה שיאבד לדבריו יהא חייב עכ"ל. ואי בהכי מיירי למ"ל להרי"ף להאריך כ"כ. והכי מיבעי אפי' טעה בד"מ נמי יהא חייב. אלא ודאי טה"ד הוא ואותו חד מרבוותא מיירי באפשר להחזיר. ומכ"מ חייב מדינא דגרמי וממילא אין הדין חוזר כמו בנו"נ ביד. ודחי הרי"ף דאי הוי גרמי אפי' טעה בד"מ נמי נהי דבאפשר לחזור חוזר כדין טעה בד"מ דלעולם חוזר. אבל בא"א להחזיר לחייב הדיין לשלומי משום דינא דגרמי. אלא ודאי ר"מ מודה בהא. ורק טועה בשקול הדעת וא"א להחזיר בזה לא דבר הרי"ף כלל. אבל הרמב"ם אחריו פירש עפ"י סוגית הש"ס הנ"ל דבטעה ישלם משום נעילת דלת. משא"כ טעה בד"מ שאינו מצוי ולא שייך נעילת דלת. ובזה אתי הכל עה"נ]. ונחזור לד' רבינו שהביא ראי' להפסק מהא דהורה רב בפירקא כר"י. והנה בחולין שם מפורש דמשום עמי הארץ דרש הכי ומש"ה כ' הרמב"ן שם והרא"ש פ"א דחולין דגם השתא נפישי ע"ה גבן ואתי לזלזולי. והשיג הגר"א ז"ל מהא שהביאו התוס' ראי' בפ"א דביצה. דלא אמרינן גבן לאו בני תורה אנן. שהרי בישולי נכרים בדבר שנאכל כשהוא חי שרי לדידן ע"ש. ועפר אני תחת כפות רגלי הגר"א ז"ל. אבל האיך אפשר לדחות פסק גאונים ראשונים ז"ל בזה. ובאמת בענין שהחמירו במקומות מיוחדים שאינן בני תורה. שפיר יש לנו לומר דאנן בכל מקום יש יודעי דת ודין והלכות פסוקות יותר מאותם המקומות. אבל בהא מילתא דרב באתרי' דנפישי בני תורה כידוע מגדולת ישיבת מתא מחסי' ומכ"מ חייש לעמי הארץ. מכש"כ דנפישי טובא השתא עמי הארץ בכל אתר. ותו דגם החשש לעמי הארץ אינו דומה. דהתם חששו אי ניקיל בהא יבאו להקל עוד יותר. מחמת דלאו בני תורה נינהו להבין ההפרש. ובזה שפיר י"ל דאנן כבר יש הלכות פסוקות ומורי הוראות ולא יעברו על הגדר. משא"כ כאן אין החשש אם נימא להו דהמבשל בשבת בשוגג יאכל בו ביום יקילו עוד יותר לבשל במזיד ח"ו. וכי מי לא ידע דאסור לבשל במזיד. והתוספות עצמם כתבו דזה לא שכיחי. אלא ע"כ ה"פ דע"ה מפרשי כי קודש היא לכם כמשמעו דדמיא לקודש ואסור ליהנות משבת. ואי ניקיל להו אתי לזלזולי בקדושת שבת דשם קדש חמירי להו כידוע דמש"ה הכל נאמנים על טהרת הקדש ובסנה' דכ"ו א' אי' דמש"ה ישראל זהיר בקדושת שביעית יותר מכהן משום דשם קודש עלה וישראל אסור בקודש וזהיר בה וממילא זהיר ג"כ בשביעית. ובירו' דמאי ריש פרק ד' אי' דמפני אימת שבת ואימת דמוע דתרומה שהוא קודש אינו משקר. הרי דמדמה ע"ה שבת לקודש ומשום דכתיב כי קודש היא לכם. ואי ניקיל להו דמעשיה מותרין בו ביום יזלזלו בקדושתה. ולאו חדתא היא גזרה זו בעידנא דרב. אלא מכבר יש לזה סמך כדאי' במ"ר במדבר פי"ד ופכ"ג שאמר יהושע לפי שנכבשה יריחו בשבת לפיכך הקדיש יריחו משום דכתיב כי קודש היא לכם. והרי קיי"ל דמעשה שבת מותר ואינו קודש. ומכש"כ במעשה דיריחו שהי' בהיתר ומצוה. אלא לפי שהי' מלאכה הנעשה לכל ישראל וידע יהושע דהמון רבה מפרשים כך מקרא זו מש"ה הקדיש שלא להקל להם. אבל רבינו הגר"א ז"ל כסבור דטעמא דהגאונים נמי משום דקניס שוגג אטו מזיד וכמש"כ שם בזה"ל וכש"כ דסוגיא דפ"כ דשבת כוותי' דר"מ וכל אמוראי שם. ור"ל דאי כר"י דבדאורייתא קנסינן הרי בדרבנן לא קנסינן. ומעתה דבפ' תולין אסרי אמוראי באיסור דרבנן וקנסו שוגג א"מ. למד מזה הגר"א ז"ל דס"ל כר' מאיר דבדאורייתא לא קנסינן. וא"כ הפי' משום ע"ה יש לקנוס שוגג אטו מזיד שלא יבואו לבשל במזיד ח"ו. והכי משמע באמת בתשובות הרשב"א שם דטעמא דהגאונים משום קניס שוגג א"מ. מש"ה שפיר הקשה הגר"א ז"ל. אבל כבר ביארנו דלא זהו דרך רבינו ובה"ג אלא משום שלא יהנה ממלאכת שבת וא"כ הפי' משום ע"ה היינו שלא יקלו בקדושת שבת ולא יהי' אימת שבת עליהם כ"כ. וזה ברור. ופסק הגאונים והש"ע תורה.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה