העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכז · פירוש יג
דליכא ענף. רש"י בסוכה שם פי' טעם על זה בזה"ל ונמצא עשוין בפסול שאין בה אלא חוט א'. והכי פי' הברייתא שהביא הגמ' שם הטיל לשני קרנות בב"א ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן כשרין בזה"ל שעשה ארבע כפולים ארוכים שיעור שתי ציציות ותחב ראש א' בכנף זה כו'. וא"כ הפי' בבריית' שעשה מחוט א' שתי ציציות. ומש"ה פי' עוד בד"ה מאי לאו קושר. עשה הגדיל כו' דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא עכ"ל. ולכאורה ק' למאי פרש"י הכי הא בגמ' מפרש על הברייתא מ"ד בעינן כנף בשעת פתיל וליכא קמ"ל. ופרש"י דבעינן כנף א' ולא שנים. וא"כ אפשר לפרש הטיל לשני קרנות בב"א כו' שעשה ארבע חוטין מפוסקין והן ארוכין כדי שתי ציציות והפסול משום כנף א' ולא שני כנפות ולמאי פרש"י דמיירי גם בחוט א' ופסול משום זה ג"כ. וצ"ל דקשה לרש"י מאי מקשה הש"ס מברייתא זו לשמואל דלא ס"ל פסיקתן זו היא עשייתן דילמא דוקא כשהפסול בגוף חוטי הציצית הוא דלית לן פסיקתן זהו עשייתן משא"כ בהטיל לשני קרנות שפסול משום הקרן הוא. מש"ה מפרש דפשיט' להש"ס דמיירי בפסול דחוט א' ג"כ וצ"ל דס"ל להמקשן דלשון ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן משמע הכי. ולפי זה יש כאן שני פסולין חוט א' וכנף א' ותנא בשני קרנות לאשמעינן ההכשר אפי' בכה"ג כ"ז הוא פרש"י. והנה הרמב"ם ז"ל כ' בפ"א תלה החוטין בין שני כנפות מזו לזו וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה ואח"כ חתכן באמצע ונתפרדו זו מזו פסול שהרי בעת שקשרם היו פסולים לפי ששתי הכנפות מעורבות זב"ז בחוטין שביניהם ובשעה שפסקן נעשו שני ציציות נמצא עושה מן העשוי עכ"ל. ונדחק מרן הב"י וכ"מ אמאי לא הביא רבותא יותר דאפי' בכנף אחד פסול ע"ש. אבל כל זה גרם למרן משום דמפרש הפסול הוא משום דחוט אחד הוא ואנן ארבעה בעינן ולא פירש משום דבעינן ענף וליכא כלשון רבינו שהרי לשיטת רש"י ותוס' ע"כ לא בעינן שיהא ענף בשעת עשי'. שהרי רב ורב"ח פליגי בגדילי מיגדיל כל הציצית אי כשר או לא וכמש"כ באות י"א ל' התו' מש"ה יפה הקשה על הרמב"ם נימא רבותא יותר דאפי' בקרן א' פסול משום האי פסול דחוט א' לחוד. אבל רבינו פי' דהפסול משום דבעינן ענף. ולטעמי' דכ"ע מודו דכל הציצית בעינן שיהא ענף. ואדרבה משום שהוא חוט א' לא איכפת לן. שהרי עיקר הא דבעינן מניינא הוא משום דכתיב גדיל גדילים וכמש"כ לעיל דגדיל משמע קליעה שהוא שלש. והרי אע"ג שהן מחוברין למטה מכ"מ הרי נעשין קליעה למעלה. אלא משום דבעינן שיהיו מפורדין וכענף שהוא מפורד בקצהו. וכן הא דתני' הטיל לשני ראשין כאחת אין הפי' בחוט א' כפול אלא ארבע חוטין ארוכין כדי שתי ציציות. והפסול הוא משום דבקצה הא' של כל ציצית אין שם ענף וחד פסול הוא עם הא דתלאן ולא פיסק ראשי חוטין שלהן. אלא שיש בזה רבותא יותר דאפי' בכה"ג שחסר הענף רק מצד א' פסול וגרסי בגמרא מ"ד בעינן ענף בשעת פתיל וליכא. ובאמת נוסחת רש"י בעינן כנף אינו מדוקדק כ"כ. שהרי אינו מבואר בש"ס דדרשינן כנף א' ולא שנים. ונהי דמצינו הרבה דרשות כיב"ז כמו ברה"ש דכ"ו שופר א' א"ר ולא שני שופרות. ובסוטה די"ח ספר א' א"ר ולא שנים ושלשה ספרי'. מכ"מ האיך משמע בלשון הגמ' בעינן כנף. דכנף א' ולא שני כנפות. אלא עיקר הנוס' כמש"כ בעינן ענף. ומעתה מהא דהטיל לשני ראשין כא' דפסול נפקא לן במכש"כ בעשה חוט א' ולא פיסק הראשין. שא"כ אין שום ענף אפי' מצד א' משא"כ בהטיל ארבע החוטין בשני כנפות הרי יש ענף בצד א' שהרי ד' חוטין מפוסקין הן מכ"מ פסול דבעינן שיהא כל השמונה ענף. וכששני הכנפות מעורבות זב"ז אס תחשוב שני הקצוות לענף הרי אינן אלא ציצית אחת וכשפוסקן נעשו שני ציציות. ונתיישב דברי הרמב"ם ז"ל בפשיטות דנקיט רבותא יותר.