העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכז · פירוש טז
דאמר רב הונא כו'. לכאו' הי' אפשר לפרש דלאו מר"ה עיקר הראי' שרש"י כ' בזה"ל וכ"ע אית להו דרב הונא כו' ור"ל דמיירי ר"ה בציצית פסולין למר כדאי' לי' ולמר כדאית לי' וא"כ אין ראי' לכאן אלא הי' נראה דהראי' הוא מרבינא ומר בר ר"א אמוראי בתראי. ואיפסיק חד קרנא דגלימא. והי' חסר לגמרי ציצית אחת. וס"ל דחייב חטאת כרב הונא. אבל בה"ג מבואר דהראי' מרב הונא לחוד שהרי לא הביא הא דרבינא כלל. וצ"ל דלית להו כפרש"י. והכי דייק לשון היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה. ואי כפירש"י הכי מיבעי היוצא בציצית שאינן עשויין כהלכתן. ומשמע שפיר בטלית שבו הציצית וכמו דתנן בפרק ו' דשבת ולא במחט הנקובה. שהפי' בטלית שיש בו המחט. ונקוט הענין שבשבילו חל האיסור. והכי נמי הוי לר"ה לנקוט הציצית. אלא מיירי בג' ציצית עשויין כהלכתן אלא שחסר א' וא"א לומר אלא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה. ומבואר כת"ק. ועוד יש להעמיק דבשבת דקל"ט אי' מתעטף אדם בכילה ובכסכסי' ויוצא לרה"ר בשבת ואינו חושש ומ"ש מדר"ה דא' ר"ה אמר רב היוצא בטלית כו' ומשני ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי. ופרש"י משום של תכלת הן ולא בטלי. והתוס' בשם ר"ח פי' דחשובי' הן משום שדעתו ליתן בטלית ציצי' רביעי'. ואזלי לשיטתייהו. דרש"י לטעמי' דר"ה קאי לכ"ע ובציצית שאינן עשויין כהלכתן. ואי בכולו לבן ודאי אין בדעת האדם להסיר קישורן ולתקן אלא מנתקן ותולשן לגמרי. משום הכי מפרש דבתכלת מיירי והוא דבר יקר גם בזמן התלמוד. כדמוכח ממשל דר"מ לעיל. ודרך לטרוח להתיר הקליעות והקישורין ולחזור ולתקן. אבל שיטת הר"ח דר"ה מיירי בג' ציצית וא"כ דעתו להשלים עליהן הרביעית ודאי חשיבי אפי' לבן כולו. הא באופן שאין דעתו להשלים ודאי כ"ע מודו לפרש"י דלא חשיב חוטי לבן יותר מכסכסי הכילה והכי דעת רבינו ובה"ג. וכפי' ר"ח עוד משמע מדקאמר ר"ה סתם ולא פי' היוצא בתכלת שאין עשוי כהלכתו. או בטלית שיש בו תכלת ואינה מצויצת כהלכתה. ש"מ דאפי' בלבן לחוד מיירי. ובג' ציצית עשוין כהלכתן. ומשום חסרון הרביעית: והוסיף רבינו עוד ראיה מעובדא דרבינא. ולפי הנוסחא דילן בגמ' דאיפסק לי' קרנא דחוטא. וע"כ מיירי בנפסק חוט א' מעיקרו ונשארו שארי חוטין א"כ אין ראי' מכאן. דאפשר שהי' בהנשאר חוט של תכלת וחשוב כמש"כ ומש"ה חייב. אבל רבינו גריס קרנא דגלימא. והפי' שכל הקרן עם הציצית נתלש. וע"כ החיוב משום ג' הנשארים ודלא כר' ישמעאל. וע' מש"כ הגאון ארצות החיים סי' י' ס"א בזה. ועדיין יש לעיין מאי ראיה מדרב הונא למדחי הא דשמואל שפסק כר"י. בשלמא לנוס' דילן בשבת אמר ר"ה א"ר ניחא דקיי"ל כרב באיסורי לגבי שמואל. אבל רבינו לא הביא אלא רב הונא. והכי אי' במנחות. וא"כ מנלן דקיי"ל כוותי'. ואע"ג דהתוס' חולין די"ג כ' דר"ה גדול משמואל. מכ"מ אין זה ברור לפסוק כר"ה. וע' עירובין דס"ב א' דקי"ל כשמואל לגבי ר"ה. ואולי משום דמקשי הש"ס בשבת מהאי מימרא ש"מ דהילכתא הכי. וכיב"ז כ' הרי"ף ברכות פרק ג' גבי מחלוקת ר"ה ור"ח: