אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קכז · פירוש ח

פירוש ז

והיכי דרמא כו' עד סוף הענין. יש בכאן הוספה בלשון רבינו על לשון הסוגיא בגמרא. דרבינו מסיק בדברי ראב"י מאי טעמא דכתיב על כנפי ולא בכנפי בעינן דתפול פתיל עלוי כנף. ובגמרא כ"ז ליתא. ועוד במימרא דרב בגמרא לפנינו אי' שתהא נוטפת על הקרן שנא' על כנפי בגדיהם כמאן כראב"י ותו ל"מ. והרי"ף וה"ג לא הביאו אלא מימרא דרב. אבל רבינו גריס שתהא נוטפת על הבגד מאי היא דלרפויי רפי' כמאן כראב"י דאמר בעינן על כנפי. ויש בזה שנוי דעות בעיקר הענין. והנה ביאור הדרשה לפי נוסחת הגמ' כבר הסכים הב"י בסי' י"א למש"כ הסמ"ג. דלמעלה מג' אצבעות פסול שאינו נקרא כנף אלא בגד. ולמטה מקשר גודל פסול משום שאינו נקרא כנף אלא קרן. והוא תחת הכנף. וא"כ הפי' על כנפי בגדיהם אינו ר"ל שיתנו למעלה מהכנף אלא שיתנו אותו בכנף עצמו. ולפי זה מימרא דרב היינו הך דראב"י שתהא נוטפת על הקרן. ולא בקרן עצמו אלא בכנף שהוא למעלה מן הקרן. ומש"ה לא הביאו בה"ג ורי"ף אלא מימרא דרב. אבל רבינו מפרש דכנף מיקרי סוף הבגד ממש. והיינו אגודל. מיהו בעינן שיהא על הכנף ולא בכנפי וכ"כ ג"כ בס' יראים. והא דפסול למעלה מג' לא משום שנקרא בגד כהסמ"ג שהרי למטה מג' ג"כ הוא בגד ולא כנף אלא הטעם דעד ג' אצבעות מיקרי על הכנף. אבל יותר מג' אצבעות שהוא שעור חשוב מיקרי מעל דמעל. וכענין דאי' ביבמות ד' ק"ג א' אי הכי למעלה מן הארכובה נמי. ומשני מעל ולא מעל דמעל. [והנה במנחות בד' מ"א אי' בטלית כפולה דרמי חוטא בכפילתא ואמר לאו היינו כנף דכתיב באורייתא משמע כבה"ג ורי"ף דבעינן שיהא בכנף. ולרבינו צ"ל דגריס לאו היינו על הכנף כו' ור"ל אלא מעל דמעל]. והיינו דמפרש בעינן דתפול פתיל עלוי כנף שיהא למעלה מן הכנף כי היכי שתפול הפתיל על הכנף. וזהו מימרא דרב שתהא נוטפת על הבגד. ופי' רבינו דלרפוי רפי' ר"ל לא שהיינו הא דרב הא דראב"י. אלא הא דרב אתי כראב"י דכיון דראב"י ס"ל שיהא על הכנף דוקא מזה אנו למדים שתהא נוטף ותרווייהו צריכי וחדא מגו חברתה נפקא. ומש"ה הביא רבינו כל הברייתא והענין בתוספת ביאור. ומעתה עמדנו על מש"כ הב"י סוף סי' י"א כתוב במרדכי שמהר"ם כתב בתשובה שאין לעשות טלאי תחת כנף דומי' דחליצה דבעינן מעל ולא מעל דמעל. ודחו הפוסקים והב"י בשתי ידים. ויש הסבו זה האיסור משום דבעינן הכנף מין כנף ודחו מהא דהוא של בגד וכנפי' של עור דחייב. ואפי' למ"ד פטורה דוקא כל הכנף של עור כמבואר הכל בב"י וביאורי הגר"א ז"ל. אבל דברים אלו נובעים ממקור מים חיים. דלשיטת רבינו דהא דפסול למעלה מג' אצבעות ע"כ משום שהוא מעל דמעל כמש"כ והשתא כמו כן יש לפסול שיהא סביבות הנקב מין אחר וכדאי' ביבמות דק"ב א' אי לימא משום דהוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל כו'. אלמא דבר שעומד בפ"ע מיקרי מעל דמעל. ואע"ג דמסיק הש"ס התם דלא חיישינן לארקתא היינו משום שחולץ גם שניהם. ולא איכפת לן במה שחולצת את המעל דמעל ג"כ. אבל גוף הדרשה קאי כמבואר שם ה"ד אלימא דשפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל א"ר ולא מעל דמעל וה"ה הכא אי הכנף של מין הבגד וסביבות הנקב מין א' הרי זה מיקרי מעל דמעל ופסול כמו למעלה מג' אצבעות לדעת רבינו. וגברא רבא אמר מילתא כו'. ודע עוד דהא שכ' מהר"מ דבעינן שיהא הציצית נוטף על הכנף בשעה שמתעטף בו כו'. והובא בש"ע שם סט"ו. וכ' הב"י שמהר"מ חזר בו. והכל נקרא נוטף על הכנף כו' גם דבר זה תלי' במחלוקת בה"ג ורי"ף וש"מ עם רבינו דלבה"ג וסיעתו לא בא רב אלא ללמוד שיהא נוטף על הקרן. והיינו שיהא למעלה מן הקרן והוא בכנף. אבל לדעת רבינו הוסיף רב דלהכי בעינן דלרפוי רפי' כדי שתהא נוטפות על הבגד ממילא מובן כמהר"ם דאי הי' תלוי כלפי קרקע מאי נ"מ ברפוי ומהודק לבגד. אלא שיהא תלוי מן הצד ורפוי כדי שיהא נוטף שפיר. וכ"כ ביראים שהולך בשיטה זו וז"ל וצריך ליתן הציצית באורך הטלית ולא ברחבו דבעינן נוטף עה"כ. פי' תלוי על הקרן ואי ברחבו הוי נוטף שהרי כלפי הקרקע הוא תלוי עכ"ל. ובל"ס שמהר"מ בנערותו ראה דברי רבינו לעיקר. ומש"ה חשש בשני דברים אלו היינו שלא לעשות טלאי סביבות הנקב ושיהא נוטף שפיר ובזקנתו חזר בו והסכים לרוב הפוסקים היינו בה"ג ורי"ף ורש"י וסמ"ג ושארי הפוסקים ז"ל. והנ"מ עוד בין שיטת רבינו לש"פ בפי' שלש אצבעות. דלהפוסקים דהטעם משום דעד ג' אצבעות מיקרי כנף הבגד ולא יותר. א"כ אפשר לומר כמש"כ הפוסקי' דהרחקה מיירי בג' אצבעות דאגודל וממילא ה"ה ד' אצבעות דשילוש לב"ש דכללן ר"פ יחד. אבל לטעמו של רבינו דעד ג' אצבעות נקרא על הכנף ויותר מזה דחשוב נקרא מעל דמעל. וא"כ תליא בשעור חשיבות בכ"מ ג' אצבעות ע"ג. וסתם אצבע בכה"ת ודאי המה אמצעים זולת המפורש בבכורות דל"ט ב'. והיינו שכתבתי באות הקודם דשיטת רבינו בכולי מימרא דרב פפא מיירי באצבעות בינוניות. וכ"ת א"כ דבשעור חשיבות תלי' הא העבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש כדתנן בכלים פ' כ"ח. וא"כ נימא דגם בציצית יש לו שעור אחר. הא ליתא דבזבחי' דצ"ה א' מבואר דאגב גלימא שאני. והכל שעור חשיבותן גע"ג אצבעות. והנראה דמש"ה כ' ר"ת שלהי מס' ב"ב דקע"ג ב' דקונין אפי' בשק באותו השעור גע"ג אצבעות. ולכאורה ק' מהא דב"ב ד"כ דקאמר אי בריסק' שאין בהם דע"ד טפחים מיבעי לי'. ולר"ת הא חזי פחות לקנין. אלא כמ"ש שהרי ר"ת לא מיירי אלא במחובר לבגד ולא בחתיכה בפ"ע. וה"נ לענין ציצית משום דמחובר לבגד החשיבות הוא בשלש ע"ש בכל הבגדים. ולא כשר להרחיק אלא ג' אצבעות סתם לדעת רבינו. ולכאורה ק' למש"כ בטעמא דג' אצבעות משום חשיבות. א"כ מ"ט דרב הונא דפליג בגמ' ואמר ד' אצבעות בשלמא לטעם הפוסקים תלי' בסברא עד כמה נקרא כנף. אבל לטעם רבינו דתלי' בשעור חשיבות בכל התורה מ"ט דרב הונא. י"ל דס"ל דלא נקרא מעל דמעל עד שיהא שעור חשוב מן המקום הציצית שהוא הכנף וכ"ת א"כ יהא השעור אגודל וג' אצבעות הא ל"ק דאולי באמת ס"ל שעור הרחקה כדי אצבע ולא מלא קשר אגודל. דעיקר טעם שאמרו קשר אגודל לדעת רבינו היינו כמו שכתב היראים שעומד בשיטת רבינו וז"ל וכמה ירחיק אר"י מלא קשר אגודל פי' דבהכי מינכר ולא כתיב בכנפי עכ"ל. רצונו דכנף והוא הקרן לשיטתם באמת הוא בסוף ממש. אלא דבעינן שיהא מינכר שעל הכנף ולא בכנף. וא"כ אפשר דר"ה ס"ל דהרחקה כדי אצבע שפיר מינכר דהוא על הכנף ולא בכנף וא"כ שלש אצבעות למעלה מזה השעור הוא מעל דמעל כן הי' אפשר לפרש טעמא דרב הונא. ואולי יש איזה טעם אחר לרב הונא ואנן בטעמא דר"פ קיימינן.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה