העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכז · פירוש ו
אמר רבה בר ר"א א"ר חוט כו'. בגמ' איתא א"ל רב יוסף שמואל אמרה ולא רב. איתמר נמי כו' משמע דרב חולק עלה. ומכ"מ הלכה כשמואל והרי"ף הביא מימרא זו דרבה ולא הביא הא דר"י כלל. ולכאורה ק' אמאי הא כיון דשמואל אמרה ומשמע דרב חולק וא"כ הא הלכה כרב באיסורי. ועוד יש להבין סדר דברי רבינו שהרי הי' לו להסמיך הא דרב פפא דבסמוך למחלוקתן דב"ש וב"ה דעלה קאי הילכתא דר"פ. ואח"כ מימרא זו דרבה. והכי באמת סדרו בה"ג והרי"ף מימרא זו בפ"ע ולא אסמכו להא דב"ש וב"ה. אבל הענין מתבאר עפ"י אשר יבואר לפנינו אות י"א בהא דפליגי רב ורבה ב"ח. דרבה ב"ח ס"ל דחוט של תכלת אינו דומה בדינו לחוטי לבן. ורשאי להיות או כולו גדיל או כולו פתיל. וע"ז כתיב גדילים יתירא כאשר יבואר שם. וא"כ מפרש מחלוקתן דב"ש וב"ה בא"א. דכ"ע ס"ל דגדיל היינו תלתא. אלא דב"ש ס"ל שהוא לבד חוט ש"ת. וב"ה ס"ל שגדיל עם חוט ש"ת. וכפילא לא ידענו כלל. ורב הוא דמפרש גדיל שנים גדילים ארבעה פי' בכפילא וזהו דמסיים עשה גדיל כמש"כ לעיל דכופלן מש"ה הוסיף רב לומר ופותלייהו מתוכו. וכפרש"י שחוט ש"ת הכורך במניינא דלכ"ע חוט ש"ת מן המנין דלטעמי' קאי דבעי להיות גדיל ופתיל כמו לבן. ממילא הוא נכלל בתוכם לכ"ע לאפוקי מרבה אליבא דב"ש דגדיל אינו אלא שלשה וחוט ש"ת אינו מן המנין. ומש"ה הווין ארבעה. ואחר כ"ז מובן דהא דאמר רב יוסף דשמואל אמרה ולא רב ע"כ אין הכוונה שרב חולק. אלא אדרבה רב לא הוצרך להשמיענו דהיינו מה שאמר ופותלייהו מתוכו וקמ"ל שמואל אמרה דס"ל ג"כ כרב. והנה רבינו לא הביא מחלוקת דרב ורב"ח [ע' ש"ש סי' קכ"ז] משום דעיקר מחלוקתן רק בתכלת. ורבינו לא הביא דיני תכלת כלל משום שלא הי' במקומו בזמנו. להכי לא הביא גם מימרא זו דרבה אלא לסיים פירושו דלרב חיט שכורך בו מן המנין. ממילא ע"כ מתפרש טעמייהו דב"ש גדיל שנים כו' ודלא כרב"ח. ומש"ה אסמכה להאי מימר' להא דב"ש וב"ה. אבל הרי"ף הביא מימרא זו בשם ר' יאשי' דאיתמר נמי משמי' הכי. ורצה להכריע בזה הלכה כרב בתכלת בתוך שאר דיני תכלת שהביא הרי"ף. מש"ה נקטה לדין בפ"ע. אמר ר"פ הילכתא כו' כצ"ל וכ"ה בגמ' ורי"ף.