אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קכו · פירוש ה

פירוש ד

וקא בעי לזבוני לישראל אחר אסור למשקליה כו' כצ"ל. וכ"ה בכת"י וכבר הובא זה הדין משמו ש"ר בספרי אחרונים הב"ח ועולת תמיד ומג"א סי' ט"ו וכמבואר כ"ז בש"ש. ומש"כ רבינו דקא מבטיל למצוה. לכאורה יש לפרש מצות הטלית והכי משמע מפרש"י מנחות דמ"א ב' ד"ה דילמא אי בלאי כו' ולא חיישינן לבזיון דמבזה לה לטלית ראשונה כו'. ובתוס' שם ד"ה רב כו' דאין לבטל מצות הטלית כו'. ולכאורה קשה א"כ האיך מוכרין טלית לכותי כדאי' שם דמ"ג א' אין אדם רשאי למכור טלית מצויצת לכותי עד שיתיר ציציותי' וצריך לומר דלא מיקרי מבטל אלא כשהיא חייבת בציצי' שהיא ביד ישראל ומבטלה מאותה מצוה משא"כ כשהיא באמת פטורה. ומש"ה כ' המג"א סי' ט"ו ס"ק ב' דה"ה דרשאין לבטל הכנפות ולהתיר הציצית. מיהו כ"ז לא אתי אלא לפי היש מפרשים שכתבו התוס' ע"ג ד' כ"א א' ד"ה הא. דמכירת קרקע מיקרי הפקעה ממעשרות משום שאין קנין כו' וכותי אינו מפריש. אבל מכירת בתים לא מיקרי הפקעה ממזוזה דע"פ דין היא פטורה דמזוזה חובת הדר היא. א"כ ה"ה מכירת טלית לכותי לא מיקרי הפקעה. ומכ"מ כשהישראל נוטל הציצית או המזוזה בלא מכירה מיקרי מפקיע ובזיון הטלית והבית אף ע"ג שאינו אלא חובת גברא והדר. וכבר הרגישו בזה התוס' במנחות שם. אבל התוס' בע"ג שם מסקי להיפך דעיקר הפקעה מיקרי כשפוטר מן הדין. והא דרשאי למכור בית לכותי משום דמזוזה חובת הדר היא. ואפי' ביד הישראל הי' בידו רשות לבטלה ממצוה כשלא ידור בה. וכן בטלית. א"כ עיקר ההיתר של המכירה משום שישראל עצמו יכול לבטלה. והאיך אפשר לומר דיש איסור בביטול מצות הטלית והבית ביד הישראל. אע"ג שאינה מפקיע לגמרי. ולמכור לכותי שמפקיע לגמרי שרי. אלא צריך לפרש דקא מבטל למצוה של הציצית. ובזיון הציצית הוא. וכן במזוזה בזיון המזוזה דלא מקיי' בהו מצוותי' כמ"ש המ"א סי' ק"ו דזהו פגם ס"ת כשאין קורין בה והביא הא דיומ' פרק בא לו ע"ש. והכי מבואר להלן דמפרש השאילתא בהיתר מבית לבי' ומבגד לבגד מי אמרינן כיון דהאי דקא שקיל לה אדעתא דליעבדא מצוה ליכא בזיון וש"ד. או דילמא כיון דעד דעביד בהו קא מבטלין ממצותייהו אית בזיון ואסור ואי משום בזיון הטלית מאי נ"מ אי שדי לטלית אחרינא אי לא. [ובאמת לפי' ב' דרש"י שם קשה בהא דמיישב הש"ס הא בטלית בת ד' הא בטלית בת ח'. דבטלית בת ד' ל"ח שמא יטול. ובטלית בת ח' חיישינן ודייק הש"ס ש"מ מתירין מבגד לבגד. ואי כשיטת רש"י ותוס' משום בזיון הבגד מאי ראיה התם עדיין יש לאותו טלית ציצית ד'. אלא כרבינו דהחשש לבזיון החוטין שנוטל ודו"ק]. והתוס' לדעתייהו כתבו ההיתר משום דבהכי הוי מצוה אלימא טפי ליתן באותה שחפץ להתעטף בו. ולא איכפת לן בבזיון הטלית הראשון. אבל רבינו כתב דאפשר לומר דליכא בזיון כלל כיון דבדעתו ליעבד בה מצוה אחרת או דילמא מכ"מ מיקרי בזיון להציצית במה שמבטלן מאותה מצוה בזו השעה ומסיק דשרי. מבואר דמשום בזיון הציצית ומזוזה הוא. ולפי זה ניחא הא דרשאי למכור הטלית והבית לכותי דלא חשיב בזיון מזוזה וציצית אלא כשעושה מעשה בהו אבל כשמוכר הבית והטלית וממילא פקע מצות המזוזה והציצית לא מיקרי בזיון כלל. ואין לומר לדעת רבינו דבאמת אסור להשכיר או למכור בית או טלית לנכרי אא"כ צריך המזוזה והציצית למק"א. אאל"כ שהרי בהא דאין אדם רשאי למכור טלית לכותי עד שיתיר ציציותיו שקיל וטרי מ"ט. ואי איתא לימא משום בטול מצוה דהציצית אבל אם יתירם יניחם במק"א. ותו א"כ האיך מלבישין את המת בטליתו. הא מבטלין מצוה דציצית. אלא כמש"כ ויש לשיטת רבינו חומרא וקולא. דלשיטת רש"י ותוס' אסור להתיר מבגד לבגד אלא אם כן רוצה ללבשו לשני. דאי הניחו בקופסא מאי אולמא דהאי מהאי. ומבטל לטלית הראשון. אבל לדעת רבינו לעולם שרי לפי המסקנא דהלכה כשמואל שאין בזה בזיון המצוה דציצית כלל. כיון שמניחו בבגד אחר. ויש להסתפק במה שכ' המ"א בשם הלבוש דאם רוצה לעשות ציצית יותר יפים מותר ליטלן. והנה לדעת רש"י ותוס' פשוט דכבוד הטלית הוא. אבל לדעת רבינו אפשר דאסור דמכ"מ מבטל מצוה מציצית הראשונים ומבזן. או אפשר דכיון דציצית יפים ה"ז מצוה מה"ת שנא' זה אלי ואנוהו טלית נאה. ובזה נכלל ג"כ ציצית נאים והכי תניא במ"ס פ"ג הי"א חייב אדם לעשות ציצית נאה כו' שנאמר זה אלי ואנוהו כו' משא"כ בזוי מצוה אע"ג דאבוהון דכולהו דם ואסור מן התורה מכ"מ כיון שרוצה לבטלן ולהוי כבר אתעביד מצוותיהו לא דמיין לדם ואינו אסור אלא מדרבנן וצ"ע ותלמוד. מיהו זה ברור דלדעת רבינו אפי' הלוקח רוצה להטיל ציצית ומזוזה מיד אסור. דמכ"מ ה"ה מבטל הציצית והמזוזה ממצותן. והיינו דמדייק רבינו וכ' וקא בעי לזבוני לישראל. דר"ל דאע"ג דודאי ישראל הקונה יטיל אחרים אסור ולא כע"ת. משא"כ לשיטת רש"י בל"ב והתו' מותר כה"ג. והנה בש"מ כתב בשמו של רבינו דאע"ג דאסור ליטול המזוזה מכ"מ חייב לשלם דמיו. ולפנינו לא נזכר מאומה. וע' בריטב"א דמשמע ג"כ שזכר סברא זו בשם איכא מאן דאמר. ולא משמו ש"ר ולפני זה זכרו לענין שאם נצרך לאנוחי בבית אחר שרי. וכמבואר לפנינו. ומשמע ששני נוסחאו' הי' בזה בלשון רבינו:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה