העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכה · פירוש י
אר"ז כו' עד שיפסוק אמן מפי הציבור. לפנינו בגמ' ובה"ג ורי"ף אי' עד שיתחיל הש"ץ ש"ש. ועפ"ז קשה טובא הא דאי' שם אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור. ובאיזה ברכה מיירי. אי בברכה דיברכך. הא בעי המקרא להקרות. ואי בברכה דאחר ב"כ והיינו רבש"ע דלהלן. הא אמרי כי מהדרי אפייהו מצבורא. ואין מחזירין פניהם עד שיתחיל ש"ץ שים שלום. וכבר הוו בזה טובא הב"י וש"א. והרמב"ם למד מזה שאין הקורא מקרא יברכך ולא כמש"כ בפי' המשניות פ' א"ע וא"כ קאי על יברכך. והתוס' ברכות דל"ד א' הביאו זה המאמר בזה"ל אין שליח ציבור רשאי להתחיל בברכה אחרת כו'. והיינו הש"ץ המקרא יברכך ומיושב שפיר. אבל ע"פ נוס' רבינו כאן אפשר נפרש נוס' שלפנינו אין הכהנים רשאין כו' על ברכת רבש"ע שאחר ב"כ. ומעתה לא קשה ע"ז הפי' הא לא אמרי לה עד דמהדרי אפייהו די"ל דאין ה"נ ותרווייהו משיכלה אמן מפי הצבור ולא משיתחיל ש"ץ ש"ש והא דהוצרך לומר זה העת משיפסוק אמן מפי הצבור. ולא סגי בזה דאמר מכי מהדרי אפייהו. היינו משום שאין החזרת פנים הכרח כ"כ אלא בשביל כבוד ההיכל שלא יהי' אחוריהם להיכל שלא לצורך הא אם מברכין במקום שאין היכל א"צ להחזיר פנים כלל ומתחילין ברכת רבש"ע משיכלה אמן מפי הצבור. והגר"א ז"ל סי' קכ"ח כ' ע"ז הפי' דקאי על ברכת רבש"ע שהוא דחוק. והיינו משום דקרו לה ברכה. ובגמרא איתא על תפלה זו מאי אמרי ולא נזכר לשון ברכה. אבל רבינו כ' להלן וכד מהדרין אפייהו מצבורא מאי מברכין רבש"ע כו'. וכיוב"ז תנן במשנה תמיד פ"ה ובשבת מוסיפין ברכה א' למשמר היוצא ומפרש בגמ' ברכות ד' י"ב שהוא תפלה בעלמא וקרו לה ברכה: