העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכד · פירוש ג
וחגבים בתר דגים כתיבי. הא פשיטא דלא בעי שחיטה כמבואר בכמה סוגיות הש"ס ותוספתא כמש"כ התוס' דס"ו סד"ה במאי. ולא בא רבינו אלא להעמידנו על טעם ומקור הדין. ורש"י הביא לשון זה בשם בה"ג. והוסיף עוד והעוף כמשמעו ולא שרץ העוף דהיינו מינין קטנים ופירושו חגבים עכ"ל. והא ליתא בה"ג שלפנינו. ובאמת לא נצרכנו לדיוק זה שהרי בפירוש כתיב בתר וכל נפש החיה אשר במים ולכל נפש השורצת עה"א. וע"כ בחגבים מיירי כמש"כ רבינו בסמוך שהרי אין לך מותר בשרצים אלא חגבים אלמא שלא נכלל בעוף. והא שכ' רבינו דחגבים בתר דגים כתיבי בא להוציא מדעת רב סעדי' גאון שהביאו העיטור דאע"ג דלא בעי שחיטה מתים מיהא אסירי. ר"ל כמש"כ התוס' ד"כ ד"ה לא אמרן דאפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מכ"מ נחירה מיהא בעי. והי' ס"ד דלפי האמת הכי הוא בחגבים ורק משחיטה הוציאו הכתוב מכלל עופות אבל נחירה וכדומה מיהא בעי. להכי בא רבינו לומר דכיון דבתר דגים כתיבי דבאסיפה בעלמ' שריין וה"נ בחגבים. והכי מבואר בשבת ד"צ ב' דחגבים שריין גם מחיים גם כי מייתי. ורק מחיים אסירי משום בל תשקצו. וכ"כ העיטור שרב האי גאון השיב על רס"ג ז"ל: