העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכד · פירוש א
דכתיב הצאן ובקר ישחט להם. לא הוצרך רבינו לכך דמקרא מלא כתיב וזבחת מבקרך ומצאנך. אלא משום דאיירי בסדר בהעלותך. נקיט קרא מזה הסדר. וי"ל עוד דס"ד שחיטה לאו היינו זביחה. ולשון שחיטה לא כתיב אלא בקדשים וידענו שהוא מן הצואר כדאי' חולין ד' כ"ז א' מדכתיב את הראש ואת הפדר ע"ש. אבל בחולין לא ידענו מהו זביחה. מש"ה הביא קרא הצאן ובקר ישחט להם. דמשמע אפי' של חולין דומי' של דגי הים. ואפי' לר"י בחולין פרק א' דס"ל שלא הותר לישראל בשר תאוה במדבר וא"כ אין ראי' מכאן לחולין. י"ל דאע"ג דלהס"ד בסוגי' דשם מפרש האי קרא בקרבנות לר"י. מכ"מ להמסקנא דחיה דלא חזי להקרבה לא אסר רחמנא במדבר וה"ה בבע"מ כמש"כ התו' סד"ה ר"ע ומיירי קרא אפי' בחולין ובעי שחיטה. ולר"ע דמפרש' הסוגי' שם דנחירתן זהו שחיטתן. הרי דשחיטה אינו במשמע מן הצואר. הא ל"ק דה"פ זהו שחיטתן דהאידנא אבל ודאי למדנו מכאן דלדורות בעינן שחיטה שהוא מן הצואר כקדשים. וע' מש"כ בביאור הספרי נשא פי' נ"ג דיש ללמוד דשחיטה היינו זביחה מדכתיב בקדשים לשון תזבחנו לה' אלהיך. מכ"מ רבינו נקיט קרא דחולין לראי' ע"ז: