העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קכג · פירוש ב
וכד שתי שעור כמה הוי שכור כו'. ולא מפרש רבינו דהא דשכור אסור בנ"כ היינו שהוא משוכר כמשמעו ואפי' בשאר משכרין. וכמו עבודה בבהמ"ק דלדעת רבינו סי' פ"א שאר משכרין במיתה. וא"כ מחיל עבודה. וה"נ נימא לענין ברכת כהנים. וצ"ל דזה פשוט דשרי מדאיתקיש נ"כ לנזיר שאינו מוזהר אלא על היין. וקולי דתרוייהו נקטינן. וכ"כ המג"א בסי' קכ"ח ס"ק נ"ה. ולא כמש"כ הגאון ש"א בס' גבורות ארי מס' תענית שם דשיכור סתמא אמרינן בשמעתין דאסור בנ"כ ולא קאמר שכור מן היין וכל המשכרין במשמ' וע"ש עוד. וכ"ז ליתא דסת' שכור שתוי יין הוא כמש"כ התוס' יומא דמ"ט ד"ה נזיר. והכא מוכרח הכי מדאיתקיש לנזיר. [וכן מה שהעלה הגאון הנ"ל שם לשבש הגמ' אסמכתא מדרבנן. אשתמיטתי' לשון רבינו שמבואר לעיל דמדרבנן הוא. ומה שהקשה דאמאי לא נקיש מה"ת כמו לענין עמידה. לק"מ דודאי א"א להקיש לכל דבר שהרי לא בעינן בגדי כהו' ורחיצת יו"ר ועוד הרב' אלא בהא דמסתבר לחז"ל או מקבלה. וכן מש"כ הרמב"ם דכהן שהמיר לא ישא את כפיו משום דהוקש ברכה לעבודה. כבר כ' הלח"מ דסברא הוא לאקושי משום דלא עדיף מכהן שהרג אה"נ. ובתוס' סוטה דל"ט ובהגה"מ הביא זה בשם השאילתו' פ' קרח. ובל"ס הי' כך לפני הרמב"ם ז"ל. אבל בש"ד א"א להקיש ולענין שתו"י אינו אלא מדרבנן. וע' נוב"ת א"ח סי' י']. וכן הא דאי' בעירובין דס"ד דשתוי אל יתפלל אע"ג שיכול לדבר לפני המלך אינו אלא ביין לדעת הרמב"ם שכ' בה' תפלה פ"ד הי"ז שתוי יכול לדבר לפני המלך ואינו משתבש אעפ"כ הואיל ושתה רביעית יין אל יתפלל עד שיסיר יינו מעליו וכן לשון הש"ע ריש סי' צ"ט שתה רביעית יין כו'. והכי מבואר בירו' תרומות פ"א אבא בר"ה א' שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תחנונים שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו גדופים איזה שתוי כל ששתה רביעית שכור ששתה יותר. תמן אמרי כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. הרי דבשתוי כ"ע שוין דמיירי ברביעית שזה השעור לא שייך אלא ביין. ומטעם עבודה. דתפלה עבודה היא כמבואר בש"ע סי' צ"ח ס"ד. אבל שאר משכרין כל שלא הגיע לשלא יוכל לדבר בפני המלך שרי לכתחילה. מיהו כ"ז לפי גירסת הראשונים בעירובין שם שתה רביעית יין לא יתפלל. אבל לשיטת התוס' דלא גריס הכי אלא שתה רביעית יין אל יורה באמת שתה רביעית יין שרי להתפלל. וכ"ה בשבת ד"י תוד"ה התם. וע"כ מפרשי הא דשתוי לא יתפלל בלא צילא דעתי' כ"כ. ולהיפך משיטת הרמב"ם וש"ע. וע' מש"כ סי' פ"א אות ד'. מיהו כ"ז בתפילה אבל בנ"כ לכ"ע אין אסור אלא ברביעית יין ולא בשאר משכרין ולא כהגאון ש"א. מיהו בשכור שאינו יכול לדבר בפני המלך אסור בתפלה לכ"ע אפי' שאר משכרין ולענין נ"כ לכאורה למש"כ לקמן סי' קכ"ה דנ"כ מכלל תפלת שמ"ע היא אסור אפי' בשאר משכרין אבל המג"א בסי' קכ"ח כתב בשם רבינו ירוחם דבשאר משכרין אינו אסור אלא בהגיע לשכרותו של לוט שאינו בר מצוה כלל. ובאמת אין הכרח דלענין זה דומה לתפלה. שהרי הא דתפלתו תועבה הוא משום שאינו בר כוונה כמ"ש הרמב"ם שם שכור אל יתפלל משום שאין לו כוונה ואם התפלל תפלתו תועבה. והרי כוונה. אינו מעכב בתפלה אלא ברכה ראשונה כדאית' ברכות דל"ד ב'. הא מיהא ברור דבסוגיין דתענית לא דיברו בשכור כזה וגם לא שכיחא שכרות במנחה באופן שא"י לדבר לפני המלך. וכמש"כ התוס' שבת הנ"ל. ולא דיברו אלא בשכרות דיין ומשום דאיכא תרתי דדמי לעבודה דרביעית יין מחיל עבודה וגם נזיר אסור בו הא בשאר משכרין לא דברו כלל.
הלכך תקינו רבנן. שחרית כו'.כ"ה בכת"י וכצ"ל.