אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קכ · פירוש ב

פירוש א

ונפקי סהדי דאסתתרא כו'. ובקנוי לא זכר רבינו סהדי. והיינו כר"ח מסורא שהביא בסמוך לא ליקני איניש האידנא ומפרש בגמרא דילמא קיי"ל כר"י בר"י דאמר קנוי עפ"י עצמו. ואע"ג דלא פשיטא דהלכה כר"י בר"י וא"א להשקות אלא א"כ קנא עפ"י שנים. מכ"מ רבינו מיירי בדינים הנהוגים בזה"ז כידוע. ואין נ"מ בזה כמאן הלכה לענין להשקות. ויותר נראה דהא דאי' בגמרא דילמא קיי"ל כר"י בר"י אינו מעיקר הגמרא והגה"ה מבעל ה"ג הוא שהביא הכי שלהי ה' מיאון. ובאמת צריך באור דממ"נ אי ספק בדין הוא גם בזמן בהמ"ק יותר טוב לקנא עפ"י שנים מעפ"י עצמו. דלא אפשר להשקות מספק ולמחוק את השם ולהביא מנחתה בכדי. ולא כמש"כ בדרישה אה"ע סי' קע"ח אות י"ט. מיהו כבר נתבאר גי' זו בחלקת מחוקק סי' קט"ו ס"ק ל"ד ע"ש. והיותר נכון מש"כ הגאון בני אהובה ה' אישות פ' כ"ד ה' כ"ד. דבזמן הבית כיון שהביא את אשתו להשקות בסנהדרי גדולה. משם יצא הלכה ברורה או להשקות או להתיר. אבל בזה"ז אין לנו הלכה ברורה בזה. אבל גי' רבינו לאו הכי הוא ור"ח מסורא פסק כר"י בר"י: ודעת הרמב"ם נבוך בזה מאד דבה' סוטה לא הביא מימרא זו כלל. והגהמ"י והטור הביאו בשם סמ"ג הלכה זו. ולא עוד אלא שכתב שלהי ה' סוטה בזה"ל אין ראוי לקפוץ ולקנאת בפני עדים תחלה אלא בינו לבינה בנחת כו' וכ' הה"מ דלמד מעצת ר"ח מסורא לדידן שלא יקפוץ לקנאת לה בפני עדים תחלה. מבואר לכאורה דלית לי' הא דר"ח לדינא ואינה נאסרת עפ"י עצמה כלל. אבל בה' אישות פ' כ"ד כ' אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני וראה אותה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה ה"ז אסורה עליו בזה"ז שאין שם מי סוטה וחייב להוציא כו'. הרי שפסק כר"ח מסורא וא"כ סותר ד"ע. ולא עוד אלא דבגוף הלכה בה' אישות הוא תמוה דאפי' ר"ח מסורא לא אמר אלא דילמא קיי"ל כר"י בר"י וא"כ בעינן סתירה עפ"י שנים מיהת. וכ"כ רבינו ונפקי סהדי דאסתתרא והרמב"ם כ' וראה אותה כו' הרי דסתירה עפ"י עצמו ג"כ מהני וזה לא שמענו. וכבר העיר ע"ז הגאון בני אהובה. והעלה דאפי' אינה שותה בודאי מכ"מ אסורה שרגלים לדבר. שהרי קינא לה ונסתרה. והוא עצמו כמאה עדים דמיא. ובשלמא לשתות אינו נאמן לנו למחוק את השם על פיו שקינא לה או שנסתרה אלא עפ"י עדים לכל א' כדאית לי'. אבל לאוסרה על עצמו ודאי רגלים לדבר בקינוי וסתירה עפ"י עצמו. מיהו עדיין ק' מש"כ הרמב"ם בה' אישות אסורה עליו בזה"ז שאין שם מי סוטה כו'. הא אפי' בזמן הבית ג"כ אסורה עליו וא"א לבודקה. והעלה עוד הגאון הנ"ל דודאי בזה"ז שאין מים לבדוק יש בזה רגלים לדבר משא"כ בזמן הבית שיש קנוי חמור דאפשר להשקותה ממילא אם לא קינא לה באותו אופן אינו רגלים לדבר כלל. שהרי מזה שלא קינא לה עפ"י שנים ראיה היא שאין הבעל מקפיד כ"כ ואינה חושדה בכך. משא"כ בזה"ז שאין נ"מ בדבר למאי יקנא לה עפ"י שנים. וא"כ שפיר הוי רגלים לדבר. זהו ישוב הגאון ב"א. והנה דברים אלו נכונים מסברא וקרוב לזה כ' הגאון מהרי"ט ספר שני חלק אה"ע סי' א'. אבל ידוע שאין דרכו של הרמב"ם להוציא מלבו הלכה שאין לה יסוד בגמרא. אלא ע"כ נוס' הרמב"ם ג"כ כמש"כ דלא גריס ודילמא קיי"ל כר"י בר"י. ובאמת גוף הסוגיא אינו מובן כ"כ. דמהיכי תיתי להסתפק בדבר הא הלכה כסת"מ וגם רבים פליגי עלי'. אלא ר"ח מסורא אליבא דכ"ע קאמר דלא לימא אינש לאיתתי' בזה"ז ומשמעו אפי' בינו לב"ע. ומזה למד הרמב"ם לחלק בדבר. דבזמה"ז הוא דהוי רגלים לדבר אבל בזמן הבית לא נאסרה עליו בכך וכסברת הגאון ז"ל. והשתא מש"כ הרמב"ם בה' סוטה מיירי בזמן הבית כמו כל אותו ה' סוטה. וע"ז שפיר קאמר דיותר טוב לקנא לה עפ"י עצמו כדי שלא תאסר בזה מיד. אבל בה'. אישות דמיירי בדינים הנהוגים בזה"ז הזהיר הרמב"ם שלא לקנא לה כלל. ואסקינא ונסתרה אפי' עפ"י עצמו נאסרה משום שרגלים נדבר. [וראיתי בשו"ת בית דוד סי' כ"ה שיישב דהא שכ' בה' סוטה אלא בינו לבינה בנחת. היינו משום שאינו בתורת חשד אלא באזהרה להרחיקה מאסור יחוד מש"ה לא הוי קנוי. ואין דבריו נראין. חדא דא"כ אפי' בפני עדים נמי. ותו הא פסק הרמב"ם דאפי' קינא לה מתוך כעס וקטטה הוי קנוי. וע' מהרי"ט שם שפי' קרוב לזה והסביר בדוחק לשון הרמב"ם. ויותר נראין פי' דברי הרמב"ם הוא כמש"כ. מיהו הש"ע אה"ע סי' קע"ח היסב לשון הרמב"ם בשני מקומות וכ' שלא יקנא לה בפני עדים ואפי' בינו לבינה אלא מוכיח אותה בינו לבינה כו' והוא כשו"ת ב"ד שלא יאמר קנוי כלל]: נחזור לדברי רבינו שפסק כר"י בר"י. מכ"מ קשה אמאי כתב דנפקי סהדי הא בראית הבעל עצמו סגי לאסור כמש"כ הרמב"ם. ומכש"כ לדעת הפוסקים דשיטת רבינו דראית הבעל בדבר מכוער מהני לאסור אותה עליו כמו בראו עדים כמו שיבואר בסי' קל"ד אות ח' בס"ד. א"כ אמאי בקנוי וסתירה בעינן גם לאסור דוקא עדים. אבל כד דייקת בסמוך מיושב שפיר. דבזה מחולק רבינו עם הרמב"ם ז"ל וס"ל דסתירה הבא אחר קנוי אינו דבר מכוער כלל אלא קפידא דבעל מש"ה קיל משאר דבר מכוער ואינו רגלים לדבר אלא עפ"י עדים:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה