העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קיט · פירוש א
והיכא דמית הנגזל משלם קרן וחומש ליורשיו. בשאי' ע"א הביא רבינו תחלת הפרשה כדרכו בקודש ושקיל וטרי בדין קרן והשבתו ליד בעלים. ובשאי' זו פי' דין חומש וידוע דרבינו לא הביא אלא דינים הנוהגים בזה"ז. וע"כ ס"ל דגם האידנא נוהג דין חומש. ולא כהרא"ש ב"ק פ' הגוזל קמא סי' כ"ד שכ' והאידנא אע"ג דאין חומש ואשם לענין הקרן נוהג דין זה כו'. והכי יש להוכיח דעת הרי"ף שלא הביא בשום מקום דין חומש אי מלגו או מלבר וכן הטור וש"ע סי' שס"ז לא הביאו דין חומש. אבל רבינו ס"ל דחומש דינא הוא דמשלם כמו ממונא דקרן ויש לדעת הא שכ' הרא"ש והאידנא אין חומש. לא משום שאין קרבן ליכא חומש אאל"כ שהרי יורשים משלמים חומש על גזל אביהם כדאי' בב"ק דק"ד אע"ג שאין מביאין קרבן. והיינו משום דממונא הוא ג"כ ולא כפרה לחוד. ואע"ג שאינו מעכב כפרה כמו קרן. מכ"מ הוי ממונא דלא מעכב כפרה. הא מיהא ממונא הוא. אלא כוונת הרא"ש והאידנא דליכא סמוכין. וכיון דהוא ממונא שאין בה חסרון כיס אין ב"ד מוציאין בזה"ז כדאי' שם דפ"ד. ורבינו ס"ל דאע"ג דיורשים משלמים מטעם ממון ולא משום כפרה. מכ"מ כפרה ג"כ הוי כמו אוכל תרומה בזרות דחומש במקום קרבן קאי וכפרה זו הוא מחויב אפי' בלח ב"ד סמוכין. וכ"ת אי איתא דהוא כפרה אמאי יכול למחול. והרי גזל הגר דלכהנים אי' בד' ק"י שאינם יכולים למחול וכתבו התו' שם ד"ה כסף דהטעם משום דהוי כפרה מש"ה א"א למחול. אלמא דחומש לנגזל עצמו אינו משום כפרה כלל. אבל באמת דברי התו' תמוהים דודאי גזל ישראל ג"כ אשם מיקרי משו' דתשלומי קרן הוי כפרה. וכבר כ' הר"ש תרומות פ"ו הא דהא דתנן דאיכל תרומ' בשוגג אינו יכול למחול לא משום דהוי כפרת עון כקרבן. שהרי גזל ונשבע והודה הוי ג"כ כפרה ויכול למחול. אלא משום דבעינן דבר הראוי להיות קודש עכ"ל. ואפ' להרמב"ם דס"ל דהאוכל תרומה במזיד ג"כ מחייב לשלם דבר הראוי להיות קידש. [ויש לזה הוכחה מיבמות ד"צ ע"א אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שילם חולין טמאי סומכוס א' בשם ר"מ בשוגג תשלימיו תשלימין במזיד אין תשלומיו תשלומין והוינן בה במזיד אין תשלומיו תשלומין תבא עליו ברכה דאכל מיני' מידי דלא קחזי לי' ומשלם מידי דקחזי לי' בימי טומאתו. משמע דשוגג ומזיד דאכילה מיירי וכפי' הריב"ן שהביאו התו' ומש"ה התשלומין חזי בימי טומאתו משום שאין נעשים תרומה. והתו' נדחקו בזה ופירשו שוגג ומזיד על תשלומין קאי משום דס"ל דהאוכל במזיד א"צ לשלם דבר הראוי להיות קודש. אבל לדעת הרמב"ם מבואר יפה. ועוד יבואר בזה סוגי' דפסחי' בפ' כ"ש דף ל"ב והדברים עתיקים]. מכ"מ לא תלי' טעם המחילה בכפרה. אלא במה דנעשה תרומה. דכיון דבשוגג נעשין התשלומין תרומה א"י למחול עד שיפרישם ויעשו תרומה. והכי דייק לשון המשנה תרומות פ"ז מ"ד זה הכלל כל המשלם קרן וחומש התשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול א"י למחול כו'. וכן כתבו התו' כתובות דף ל' ב' ד"ה זר. דבהפרשה תליא מילתא. והא דאין הכהן יכול למחול היינו שלא יהא צריך הישראל להפריש אבל אחר שהפריש יכול למחול שיהא שלו עכ"ל. מבואר כדברינו. דמניעת המחילה הוא משום דבעינן שיהא התשלומין תרומה. נחזור לענין דהא דגזל הגר אינו יכול למחול לא מטעם שכ' התו' ב"ק משום דהוי כפרה אלא נראה משום דאי' בזבחים דף מ"ד אשר ישיבו זו גזל הגר קנאו ה' ונתנו לכהנים. ופרש"י דמשלחן גבוה קזכו. וכוונת רש"י בזה דזכו משלחן גבוה שא"י לומר הרינו כאלו נתקבלנו. שהרי כ"ז שנא הגיע לידם אינו שלהם עד שיעלו לשלחן גבוה ומשם יזכו וכ"ז שלא שילם לא עלה לשלחן גבוה. ולא כמו שהבינו התוס' שם כוונת רש"י בזה דלאו ממון בעלים הן לקדש בהם אה"א ומש"ה השיגו הרבה. ובאמת לא כוון רש"י אלא כמש"כ. אבל משום כפרה אינו מעכב במחילה. ושפיר אפשר דחומש כפרה גם כן וחייב גם בזמן דליכא סמוכין. וראוי לדעת דמש"כ הרא"ש ב"ק שם סי' כ"ה לענין הא דרבא גזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע עליו מהו. וסיים הרא"ש ולא מיכפיר לי' עד דמשלם ליה דמי חמץ מעלי'. והוא תמוה הרבה. שהרי אפי' נשבע יכול לומר הרי שלך לפניך כמבואר בב"ק דף ק"י ב' לענין כהנים בגזל הגר יורשין היו ע"ש. וכל האיבעי' דרבא אינו אלא לענין קרבן. וכבר ראיתי ביש"ש ובלח"מ מתקשים בדברי הרא"ש. אבל האמת הוא דצ"ל דמי חומש מעלי'. ופי' דנ"מ בזה"ז לענין חומש. והכי אי' הלשון ברבינו ירוחם מישרים נתיב ל"א המעתיק לשון הרא"ש כידוע. הרי משמע דגם הרא"ש מודה דיש חומש בזה"ז. ורק שאין ב"ד גובין ממנו משום שאינם סמוכין כמש"כ. ודעת רבינו לא משמע כן. וע"ע בסמוך: