העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קיח · פירוש ה
ואליבא דמר ברי' דר"י. הרא"ש בשם רמב"ן כ' בפ' יש בכור דנוסחת רבינו הכי בגמרא דחולין. מיהו מפרש"י שם משמע דלא גרסינן הכי. ומכ"מ מפרש דעת מרימר הכי ולאפוקי מדר"פ יע"ש ולזה כוונו התו' בכורות שם מש"כ כותי' פסקינן בחולין פ' הזרוע כו'. פי' דלזה כוון בעל הפסק בסוגי' דחולין. וע' מש"כ הרא"ש הכרחי' לזה. ויש להוסיף דע"כ לא הוצרך מרימר לפסוק כר"א בר אהבה אלא לפי הפשט דמשמע לויה שילדה אפי' מישראל. דאי כר"פ דדוקא מנכרי פשיטא דהלכה כר"א ב"א שהרי ליכא מאן דפליג עלה. וכל הילכתות דמרימר שם כרב וכעולא ור"ח אינו אלא משום דאיכא קושיות על הני שמעתתא יע"ש. אלא ודאי עיקר פסק מרימר הוא משום דמשמע אפי' מישראל וע"ז יש קושיא דמשפחותם לבית אבותם כתיב מש"ה הוצרך לפסוק דמכ"מ כך הלכה. והרמב"ן ז"ל הוכיח עוד מהא דבכורות ד"ד דפריך לויה לא תפקע אלמה א' ר"א בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מח"ס ומשני הא ל"ק כדמר ברי'. דר"י דאמר אפי' ילדה מישראל דפ"ר בישראל תלא רחמנא ולא קאמר אי נמי כדר"פ. והרא"ש דחה ראי' זו משום דלא אפשר לומר הכי דהא פריך לויה לא תפקע כמו לוי והוצרך לדמר ברי' דר"י ולר"פ אין ה"נ לא תפקע כו'. ונראה דפליגי רמב"ן ורא"ש במחלוקת פרש"י ותו' שם דרש"י מפרש שבהא דקאמר כדמר ברי' דר"י עדיין לא נתיישב הקו' פחות מבן חודש ולויה דלא פקעה במדבר לא תפקע עד דמסיק א"ק הלוים הוקשו כל הלוים זה לזה ולויה בכלל ולזה מהני מה שבפ"ר תלא רחמנא. וה"נ מתיישב לפי האמת שמעתתא דר' אבא אפי' לרב פפא דמיירי בילדה מכותי. והא דפטרה היינו משום דהוקשו כל הלוים זל"ז ונקיבות בכלל כמו פחות מבן חודש. וא"כ שפיר מוכיח הרמב"ן מדלא קאמר א"נ כדר"פ וזהו שיטת רבינו כמש"כ באות ב'. אבל הרא"ש מפרש כהתו' דבזה דקאמר בפ"ר תלא רחמנא נתיישב הקושיא לויה לא תפקע גם עד שלא ידענו מהקישא דא. וא"כ זה אינו מתיישב אלא למר ברי' דר"י משא"כ לר"פ דלא ס"ל הא דבפ"ר ת"ר ובאמת לא פטרה אלא בילדה מכותי הדר הקושיא למקומה דאפי' ילדה מכותי לא תפקע דלא פקעה במדבר. ונהי שאין לנו קושית הש"ס מהא דלמשפחותם לב"א מכ"מ לא תפקע מחמת דלא פקעה במדבר. ולא מתיישב זה המאמר עד דמסיק היקשא הלוים זל"ז ואכתי לא באנו לזה. מש"ה לא קאמר אלא אליבא דמר ברי' דר"י ואזיל ראי' זו דרמב"ן. ובאמת מש"ה לא הוכיחו התו' בדמ"ז מסוגי' זו דהלכה כדמר משום דלשיטתייהו אזלי. הא מיהא פסק רבינו שרירין וקיימין בלי חולק: