העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קיג · פירוש א
וזבוני ליה בטפי ממה דשוי. כצ"ל וכ"ה בכת"י:
אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני בו שהוא שוה מאתים אלא ע"מ שאין לך עלי אונאה אין עליו אונאה. כ"ה בגמרא ובכת"י.
ורשותא בידיה ההוא דטעי דאי בעי כו'. וכ"כ בה"ג. ומבואר דעת רבינו ובה"ג כר"ת בדף נ' ב' דפי' בדרבא שתות קנה ומחזיר אונאה. היינו אם רצה וכמשמעות מימרא דר"ח ב"ב פ"ח מכר לו שוה ה' בו' לוקח יכול לחזו' בו כו'. ומש"ה איצטריך להלן לדקדק מסוגית הש"ס דפחות משתות הוי מחילה לאלתר. ולשיטת רש"י וסיעתו דשתות קנה בע"כ אלא דמחזיר אונאה א"כ עיקר הנפקותא בין פחות משתות לשתות אינו אלא דפחות משתות הוי מחילה לאלתר ושתות הוא בכדי שיראה וא"כ לא נצרך להביא ראיה ע"ז. אלא רבינו ובה"ג כר"ת ס"ל וא"כ עיקר הנפקות' בין שתות לפחות משתות הוא בקיום המקח ומש"ה הוצרך להביא ראיה דפחות משתות לאלתר הוי מחילה. ובאמת יש ראיה לשיטת רבינו ובה"ג ע"פ נוסחא ב"ב דצ"ה א' דאי' שם ת"ש האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל שתות קנה ומחזיר אונאה אמאי ליהדר עד פחות משתות ש"מ כל היכא דבעי להדורי כולה מהדר ובסמוך הביאו רבינו ובה"ג בזה"ל מדמותבינן ת"ש דאמר רבא האונאה פחות משתות כו'. ואי איתא ליהדר ליה פורתא עד בציר משתות ולהוי אידך מחילה. וקשה לנוסחא זו אמאי מקשי מדרבא ולא מהברייתא דרבי נתן עצמה וכיב"ז הקשו התו' שם ד"ה דתני רבין. אלא ע"כ מן הברייתא אפשר לדחות דקנסא הוא משום דשתות ידע מוכר ומטעה במזיד משא"כ ברובע טינופות מי יימר דערובי עריב וכיב"ז דחי הש"ס שם על כמה פשיטות. מש"ה מקשי מדרבא. דאי משום קנסא סגי דלא ליהני מעשיו ויכול לחזור בו ממקחו. אבל אי אינו חוזר ממקחו אמאי בעי להדורי והיינו דדייק הש"ס לפי נוסחא זו ולהוי אידך מחילה פי' נהי דשפיר מצי לחזור בו. אבל אם אינו חוזר להוי מחילה הרי מבואר דרבא רצה קאמר. ומה שקשה על שיטה זו ממה שאמר רבא באותו לשון דר' נתן בברייתא ב"מ שם ומשמעו קנה ומחזיר אונאה שא"י לחזור בו.. ועי' מש"כ בתוס' ב"מ ע"ז ויש להוסיף דס"ל לרבותינו דלר' נתן דס"ל שאינו יכול לחזור ממקחו אלא לתבוע אונאתו לא שייך זמן כדי שיראה לתגר או לקרובו. שכיון שאין לו אלא תביעת מעות. אפילו שהה יותר אין הוכחה שמחל לו אלא הא בי דינא קיימי ויתבענו אח"כ. משא"כ לרבי דס"ל שיכול לחזור לו מקחו ע"כ יש ליתן לו זמן שלא יחזור בו בזמן שלא ימצא למי למכור עוד וכדומה. וממילא אם שהה יותר מחל לגמרי. והיינו דתנן במשנה עד מתי מותר להחזיר עד כדי כו' דפירושו חזרת המקח כפרש"י ולא קתני עד מתי יכול לתבוע. אלא עיקר שעור זה בשביל חזרה ניתן. וממילא כשפירש רבא וזה וזה בכדי שיראה כו' הרי דס"ל שיכול לחזור בו כרבי ופי' קנה אם רצה. אבל ר' נתן לא פירש וזה וזה בכדי שיראה כו' שפיר מוכח דר"נ קנה בע"כ משמע. כ"ז יש להסביר דעת רבינו ובה"ג ועיין עוד בסמוך. והתימא על הרמב"ן שכ' דקבלת גאונים כרש"י כמבואר בש"מ והרי רבינו ובה"ג מראשי הגאונים ולא קבלו הכי. אבל מכ"מ כבר קיימו וקבלו הפוסקים שיטת רש"י והיא ג"כ שיטת הרי"ף ושארי ראשונים דרבא כר' נתן ס"ל: