העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קח · פירוש א
דאמר עולא ד"ת ארוסה בת ישראל כו'. לא הביא רבינו מימרא דעולא לראי' דנשואה אוכלת. דמשנתינו היא בכתובות פ"ד ובכ"מ. וגם לא הביא רבינו דברי עולא בשלימות כדרכו. ולבאר טעמא דעולא דארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וכדאיתא בגמרא במימרא דעולא. והיינו משום דלא ס"ל לרבינו הכי כמש"כ לעיל סי' נ"א אות ח' בס"ד. דהא דעולא תנא דת"כ הוא. ורבינו ס"ל דאשה לא מיקרי קנין כסף. דגופה לא מיקני לבעל. כדאיתא בקדושין דף ו'. והא דאוכלת בתרומה מכל טהור בביתך יאכלנו נ"ל כדתני' בספרי. ולא הביא רבינו הא דעולא אלא משום סוף המאמר דמשום הכי אמרו אינה אוכלת משום שמא ימזגו כו'. ולא משום סמפון וכמו שנראה מסוגיא דכתובות דף נ"ח א' דאמר עולא ואיתימא ר"ש ב"ר יהודה דלמשנה אחרונה דאינה אוכלת עד שתכנס לחופה טעמא משום סמפון וכמש"כ התוס' ד' מ"ח ב' ד"ה רב אסי. אבל דעת רבינו כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות פרק נערה ובחיבורו דגם למשנה אחרונה הטעם משום שמא תשקה לאחיה ולאחיותיה. ואין בין משנה ראשונה למשנה אחרונה אלא במה שחשו יותר שתשקה אפי' הגיע זמן. ואפי' מסר האב. למסקנת הסוגיא דף מ"ח ב'. והכי פשטא דגמרא קדושין ד' י"א א' עד שתכנס לחופה משום דעולא. אלמא דאפילו למשנה אחרונה הוי הטעם משום דעולא וע"ש בתו'. ונקטינן כהאי לישנא דקאמר דרב שמואל בר יהודה הוא דקאמר דלמשנה אחרונה הטעם משום סמפון. אבל עולא לא קאמר הכי כלל. ונ"מ בכ"ז בהגיע זמן וגם קיבל המומין דלפי שיטת התו' רשאה לאכול בתרומה. אפי' למשנה אחרונה כיון דלא חיישינן לסמפון. אבל לשיטת רבינו והרמב"ם לעולם אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה בלי שום אופן משום דחיישינן שמא תשקה: