העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קה · פירוש ט
מהו לסרוסי דבר טמא כו'. רבינו מפרש דלא על הכלב לבד שאלו לב"ז אלא כל טמא. והא שפירשו כלב. משום דכלב אפי' מחירו אסור לקרבן כן פירש"י ותוס' בחגיגה שם. ור"ל מש"ה פירשו ביחוד כלב. אבל השאלה בכל טמא. מיהו קשה מאי איריא כלב וחתול דנקיט רבינו חיות טמאי' ע' כלאים פרק ט'. הא אפילו חיה טהורה ועופות טהורים זולת תורים ובני יונה מיבעי לן. משום שאינן ראויין להקרבה. וע' זבחים ד' ל"ד. וא"כ למאי נקיט דבר טמא. וי"ל משום דמכ"מ להקדיש לדמיה חיה ועוף טהור תמים ליכא בזיון. משא"כ כשיסרסו ויהיה בע"מ אפילו לדמיה בזיה מילתא כדאי' בתמורה ד' ז' א'. מש"ה פשיטא דאסור לסרסו. אבל דבר טמא שבזוי גם בל"ז. מיבעי לן אי מקפיד הכתוב מכל מקום שיהיו תמימים לקדושת דמים. וייחדו כלב משום דגם מחירו אסור. אבל אין נ"מ בין כלב לשאר דבר טמא. והגאון טורי אבן במס' חגיגה הבין בפירש"י ותו' דלא שאלו אלא כלב ואינך פשיטא להו ולא כדעת רבינו והסביר הטעם משום דנ"ל מבעלי מומין דכיון דאסור לסרס אחר סירוס. אלמא דבע"מ אסור. א"כ ה"ה כל בע"ח שא"ר לקרבן ע"ש. ואינו מוכרח. שהרי איסור חלב אסור בבעלי מומין ומותר בחי' ועוף משום שאינן ראוין להקרבה וגם לא עלה על הדעת להתיר סירוס בבע"מ. והיינו משום דמין הראויה להקרבה הוא. ולא איצטריך אלא למסרס אחר מסרס. ולא למסרס בע"מ. אלא העיקר כמש"כ רבינו דכל דבר טמא איבעי להו. וגם רש"י ותוספות ס"ל הכי וכמש"כ. ומה שהקשה הגאון ט"א עוד שם מה איצטריך דרשה דבכם לא תעשו לאסור סירוס באדם. הרי הוא נכלל בכל שבארץ ע"ש. נראה לי דודאי לסרס במעשה הגיד או הביצים ודאי לא איצטריך לן. אלא לשתות כוס עיקרין שאינו נעשה בע"מ בזה. ומכ"מ אסור מה"ת אע"ג שאינו לוקה. והיינו בכם לא תעשו דסירוס ממש אחר קא עביד ביה וא"א לאדם לסרס עצמו. ומרבה קרא דבכם דאפילו לסרס עצמו והיינו לשתות כוס עיקרין אסור. וכלשון רבינו לעיל ואדם נמי אסור לסרוסי ואפי' זקן וסריס וקא בעי לשתות כו'. ואפשר עוד דקמ"ל דאפי' לעצמו אסור לסרס. וע' לשון הרמב"ם פ' ט"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה י' שכתב וענין הכתוב לא יעשה זאת בישראל בין בגופן בין בגוף אחרים כו' אלמא דהא גם כן רבותא דאפילו לעצמו אסור לסרס בידים: