אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קה · פירוש ז

פירוש ו

היכי דמי כנון דתלן זוזי דכי חזו ליה כו'. ובכת"י אי' דתלן זוזי בצואריהון דכי חזא כו'. דעת רבינו דלא קנסי אלא בשעשו הערמה ממש. אבל אם הכותי מכירו ועשה לטובת ישראל לא קנסו. ולא דמי לאיסורי שבת דחמיר. וכן ל"ד לבכור שהטיל הכותי מום ע"ד להתיר דאסור לאכלו כדתנן בכורות ד' ל"ה א' זה הכלל כל שהוא לדעתו אסור. דשאני בכור דאיכא חומרא דקדשים ולא גמרינן מינה. ועיין מה שכתב הרא"ש בשם הראב"ד. וע"כ צריך אתה לומר כן שהרי לא איפשיטו לבני מערבא מהא דתנן בבכור דאסור. והא דאמימר ומ"ז דהוי להו כה"ג. וע"כ לא הערימו אלא שלא מדעתם עשו לטובתו. ומכ"מ אסרו לעצמם. לא קשה לדעת רבינו דכבר כ' התו' ד"ה מחלפי דמשום דלא יאמינו העולם שעשו שלא מדעתם וע"ש עוד. ונראה דהיינו דמסיק רבינו בהא דאמימר ומ"ז מערימין ומחליפין אהדדי. דאי היה ע"פ דין אסור. לא היו מתירין לחלוף. אלא משום דע"פ דין מותר בלא הערמה ממש. ורק משום מראית העין אסור להכי הערימו על האיסור. כ"ז הוא דעת רבינו. אבל רש"י כ' בד"ה ומגנחין יתהון כו' ומאהבת בעליו ישראל גונבו הכותי שהוא מכירו כו'. הרי דאפילו אינו עושה הערמה ממש רק דהכותי עושה לטובת ישראל אסור והא דקאמר הערמה איתעביד בהו כו'. ר"ל דגם זה מיקרי הערמה. דכיון דסירוס א"א אלא שיקח השור לביתו ולעכבו איזה עת והישראל יודע ושותק אין זה אלא הערמה. והך דאמימר ומ"ז היה בזה הערמת עבדים ואמימר ומ"ז לא היו יודעים מזה מאומה. ומ"מ היו עושין כמו בשל בעה"ב היודע משורו וצאנו היכן הוא רועה היכן הוא רובץ וכמש"כ התו'. והרמב"ם תפיס דעת רבינו. והנה התו' כ' בזה"ל והשאלתות דר"א מפרש שהיו קושרין דינר בכיס של בהמה בחזקה. והכותי גונב הדינר ותולש הכיס ומסרסו. ולשון גנבין להו לא משמע הכי שלא באין לגנוב רק הדינר עכ"ל הם ז"ל הבינו כוונת רבינו שהכותי לא כוון לסרס כלל. אלא לגנוב את הדינר ותולש וממילא היה מסתרס. ויפה השיגו ע"ז דלשון הלין תורי דגנבין להו. [ואפי' אי לא גרסינן להו]. לא משמע אלא דגנבי השוורים ולא הדינר. אבל לפנינו אי' הלשון שקלין ליה ואזלי קא מסרסי ליה לא משמע הכי. ומכש"כ לפי הנוסחא בכת"י דתלן בצואריהון. והכוונה שהיו יודעים הכותים דבעלים מכוונים לזה. ולוקחים השוורים לביתם ומסרסים אותם. ולשון דגנבי ארמאי. היינו שנראים כגונבים ונוטלים שלא בפני הבעלים. ומעתה יש לעיין באמת באופן שיסתרס הזכר בתלישת הדינר. והכותי אינו מכוין לסירוס כלל. אם הוא אסור כלל. שהרי זה אינו אלא גרמא. ולא מצינו גרמא דאסור בכה"ת אלא במומי בכור. כדאיתא ביצה דף כ"ז מדכתיב כל מום. וע' במאירי שבת בסוגיין. ובשו"ת ח"ס אה"ע ח"א סי' כ'. נחזור לדברי רבינו שנראה מלשון רבינו שכתב והיכא דסרסוה כותים אמור רבנן האי הערמה הוא דאיתעביד ביה כו' משמע דסתם דחזינן האי עובדא שטרח הכותי כולי האי. ודאי לא משום אהבה לחוד קעביד. אלא קרוב להערמה הוא. ואין נ"מ בין שיטת רבינו לפירש"י אלא בדידעינן שלא הערים ולא עשה מאומה. לדעת רבינו אין לקונסו והיינו מכוין כדעת הגהת אשר"י שם. ולפירש"י כיון שידע שגנב ממנו ולא השתדל בעליו להוציאו מן הכותי זהו ג"כ הערמה וקנסינן ליה:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה