אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קד · פירוש ה

פירוש ד

או דילמא אינהו דזרעייהו כו'. מפרש רבינו טעמא דרב. דמש"ה לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין מצד הסברא כיון שאין זרעם מתייחס אחריהם ומקור סברא זו אי' בתמורה ד' כ"ט ב' דאמר אביי כהן שבא על הכותית אין לוקה משום זונה. שנ' לא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא כותית שאין זרעו מיוחס אחריו. אלמא דבזה הטעם של יחוס הזרע תלי' איסור פסולין אפי' לכהן כש"כ לכהנת ואפי' לרבא שחולק שם היינו דיליף מזונה ישראלית ע"ש אבל אשה דלעולם אין זרעה מתייחס אחריה אין ראוי להיות מוזהרת על פסול הזרע. והרמב"ם הא"ב פי"ט כ' הטעם משום שנ' בני אהרן ולא בנות אהרן. ולכאורה ק' מדאי' בקידושין ד' ל"ה דמפרש אביי דהפסיק הענין ולא קאי מיעוטא דבני אהרן אלא על איסור טומאה ולא על איסור השחתה. וכש"כ. הני קראי דנשואין דמאוחר בפרשה יותר. וי"ל דה"ק דנ"ל מטומאה וכדאיתא ביבמות ד' פ"ה א' דהא דכתיב לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש ופריך והא מדאר"י א"ר נפקא דאר"י אמר רב א"ק איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וקאמר הגמרא איכא דאמרי דסד"א ליגמר מטומאה קמ"ל קרא יתירא דמוזהרין על ידי האיש אם הוא כשר והיא פסולה. א"כ י"ל דבהא גמרינן שפיר מטומאה דאינהו לא מוזהרין על עצמם. היכא דהוא לא מוזהר. הן אמת דבל"ק שם אי' דהא דכתיב לא יקחו יתירא ולא נ"ל מדר"י אמר רב היינו משום דס"ד דוקא לאו השוה בכל אבל לאו שאינו שוה בכל לא. והא דאיצריך למעט בנות אהרן מטומאה. היינו משום דס"ד דגמרינן מלא יקחו. וא"כ לא מצינו סברא זו שנלמוד מטומאה להקל. מכ"מ הרמב"ם נקיט כל"ב שאין סברא כלל למעט נשים מאזהרה בלאו שאינו שוה בכל. וע"כ הא דאיצטריך לרבות שהאשה מוזהרת ע"י האיש רק משום דגמרינן מטומאה. ובאמת עיקר סברא זו דה"א למעט נשים מלאו שאינו שוה בכל תלי' בתרי לישני בריש תמורה ד' ב' על הא דמקשה הש"ס אמאי בעינן רבויא דנשים מוזהרות על לאו דלא ימיר ומשני משום שהוא לאו שאינו שוה בכל. דליתא בצבור ושותפין והוא כלישנא קמא דיבמות. ויש שם ל"א הובא בפרש"י משום דהוא לאו שאין בו מעשה. ואתי כלישנא בתרא דיבמות שאין מקום לחלק משום שאינו שוה בכל. והרמב"ם ריש ה' תמורה פסק דציבור ושותפין נענשים מלקות אם המירו אלא שאין תמורתן תמורה. והיינו משום דס"ל דעיקר כנוסחא שני'. דלל"ק הרי מבואר דהוא לאו שאינו בציבור ושותפין כלל. אלא שפסק כנוסחא שני'. וכ"כ ש"א סי' פ"ב. והני תרי לישני תלי' בהא דאי' בתמורה ד' ד' ב' א"ל אביי לר"ד וכל לאו שניתק לעשה לא לקי והא מימר דלאו שניתק לעשה הוא ולקי ואיכא שם ג"כ תרי לישני. דבגמרא אי' משום דהוי תרי לאוי. ול"א הובא בפרש"י משום דהוי לאו השוה בכל. ור"ל ועשה אינו שוה בכל והרי הני תרי לישני תלי' בהני תרי לישני דלעיל ד' ב' דלל"ק שם דהוי לאו שאינו שוה בכל הוא כל"ק שבדף ד'. ול"ב דהוא לאו שאין בו מעשה הוא כל"ב דהוי לאו השוה בכל. והא בהא תליא. דאי אינו בציבור ושותפין. א"כ אינו מוזהר אלא באופן דבדיבורו קעביד מעשה. וא"כ הוא לאו שיש בו מעשה. אבל אי ישנו בציבור ושותפין מש"ה הוי לאו שאין בו מעשה שהרי אין תמורתן תמורה. וכד דייקת תו הני לישני קיימי במחלוקת אמוראי קמאי בתמורה ד' ג' דא"ר יוחנן משום ריה"ג כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה לוקה לא עשה בו מעשה פטור. חוץ מנשבע ומימר ומקלל כו'. וא"ר יוחנן לתנא לא תיתני מימר דבדיבורו קעביד מעשה. הרי דר"י ס"ל דאין אזהרת לא ימיר אלא ביחיד דתמורתו תמורה. ומש"ה הוי מימר קעביד מעשה. ותנא משמיה דריה"ג ס"ל דלא עביד מעשה והיינו בציבור ושותפין דממירין ואין תמורתן תמורה. וסתמא דהש"ס בכ"מ כהא דר"י משום ריה"ג דחשיב מימר דלא עביד מעשה והיינו בציבור ושותפין. והכי קיי"ל וזהו שהביא הרמב"ם בפי' המשניות תמורה פ"א מ"א אחר שכ' שהצבור ושותפין לוקין וזה הכלל כל המימר לוקה ואין כל מימר עושה תמורה וכבר ביארנו בתחלת מכות מה שאמרו כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר כו' ור"ל דכיון דהכי קיימא לן הרי מימר אין בדיבורו מעשה והיינו בצבור ושותפין. ואחר כ"ז מתבאר דעת הרמב"ם דס"ל שאין נ"מ כלל אי הוי לאו השוה בכל או אינו שוה בכל. ובאמת יש מקום להוכיח עוד מסתמא דגמרא הכי מדקאמר במכות רפ"ג שאין לוקין על לאו שאין בו מעשה ועל לאו הניתק לעשה משום דבעינן דומיא דלאו דחסימה. וקשה נימא כמו כן דאין לוקין על לאו שאינו שוה בכל משום דבעינן דומיא דחסימה. אלא סתמא דגמרא לית ליה חילוק זה. ומאן דאית ליה חילוק זה באמת יאמר ישוב אחר על הא שאין לוקין בלאו הניתק לעשה ואכ"מ לבאר. וכן לענין אין עשה דוחה ל"ת ועשה לפי סוגיא דנזיר ד' נ"ח א' משמע דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל. וכמ"ש התו' יבמות ד' ה' ד"ה ואכתי. וכבר הקשו התו' מסוגיא דיבמות ד' כ' לענין יבום באלמנה מן הנשואין. ומסוגיא דב"מ דף ל' גבי והתעלמת דמקשה הש"ס הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה. והתם הוי לאוי דכהונה שאינו שוה בכל. ונדחקו התו' בישוב הסוגיו'. אבל לפי הפשט סוגיא דעלמא שאין עשה דוחה ל"ת ועשה אפי' אינו שוה בכל. ואין בזה שום נ"מ. הא מיהת דעת הרמב"ם שאין נ"מ בהא שאינו שוה בכל. וע"כ הא דאיצטריך לא יקחו לא יקחו משום דאי לאו קרא הוי גמרינן מטומאה דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן. וה"נ שפיר ממעטינן כשרות להנשא לפסולין משום דגמרינן מטומאה היכא דהוא לא מוזהר היא לא מוזהרת. זהו טעם הרמב"ם. [ומ"מ לענין לנתוקי ללאו ודאי דבעינן עשה השוה בכל דבעינן שיהא שוה ללאו וכמש"כ הרמב"ם עצמו בהל' תמורה עיין שם]. אבל טעמו של רבינו מצד הסברא פשוט:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה