העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קג · פירוש ח
דאמר זעירי נשברה מפרקתו כו' שנא' ותשבר מפרקתו וימת. בגמ' הכי אי' אר"י א"ש נשברה מפרקת ורוב בשר עמה מטמא באוהל וא"ת אותו מעשה דעלי מפרקת בלא רוב בשר הואי זקנה שאני דכתיב כי זקן האיש וכבד וכן הגי' ברי"ף ה' טומאה. ולפי נוסחא זו לא נלמד עיקר הדין מהא דעלי אלא מסברא כמש"כ הרי"ף בזה"ל דהוי לי' כמאן דהותז כולה רישי' ותנן הותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין טמאין כגון זנב הלטאה שהיא מפרכסת. ואדרבה בא ליישב שלא תקשה מכאן ולומר דאפי' בלא רוב בשר ה"ז כמת ויישב הש"ס דזקנה שאני. ולפ"ז יש נ"מ בדין בין זקן לשאר ב"א. אבל לפי נוסחת רבינו נלמד עיקר הדין מהא דעלי ופירש הכתוב כי כאשר זקן האיש וכבד מש"ה נקרע רוב בשר ג"כ ומשום זה נכתב הטעם כי זקן האיש וכבד. ובזה יתיישב פסק הרמב"ם וש"ע שלא חלקו בין זקן לשאר ב"א. וכבר העיר בזה הגאון רי"ב בחבור אומר השכחה אות מ"ח וע"ש: