העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קג · פירוש א
מאן דמעייל להו למקום טומאה קאי באיסורא כו' מבואר הא אי עיילו מעצמם אין מוזהרים עליהם להפרישן כשיטת הרמב"ם ורשב"א בתשו' קכ"ח שהשיג על רבינו יהונתן הכהן ז"ל [והוא הפי' סביב הרי"ף ה' טומאה ומכונה בשמו של הנימו"י בטעות. אבל הוא רבינו יהונתן ז"ל. ובזה יתיישב תמיהת מהר"ם על הנימו"י סנהדרין פ"ג ד' רס"ג ע"ש] שכ' שמוזהרים על טומאת הקטני' שלא יטמאו עצמם. וכן דעת הטור. וכבר פלפלו בזה הרבה הר"א וב"י או"ח סי' שמ"ג. ליישב דעת הטור. ובביאור הספרי נשא פי' כ"ב הארכתי לבאר דעת הטור ע"פ פי' הטור עה"ת ריש פ' אמור. ואכ"מ. אבל דעת רבינו וכל הפוסקים וה"ג ה' טומאה דלא כוותייהו ואינו מצווה רק שלא יטמאם בידים אבל לא להפריש' שלא יטמאו מעצמן. ובבאורי שם הוספתי דא"כ י"ל אפי' למיספי איסורא אינו אסור מה"ת אלא בג' דברים המפורשים היינו טומאה ושרצים ודם דאייתי הש"ס יבמות פ' חרש. ולא כרהטא דסוגיא דנ"ל בכל התורה כולה מהני תלתא מילי וקעביד הש"ס צריכותא. וכל זה למאן דמפרש דהא דאיתא בברייתא להזהיר גדולים על הקטנים היינו אזהרה היה לב"ד בארץ ישראל על הקטנים כמו על הגדולים דמכין ועונשין דלא ליעבדו איסורא לכתחילה [רק אי כבר עשו ודאי לאו בני עונשין נינהו] שפיר ילפינן לכל האיסורים דנשתוו קטנים לגדולים אבל להמסקנא דלמספי איסורא קאי לא על ב"ד אלא על כל אדם מישראל שלא יאכיל לקטן דם ושרצים. ובכה"ג בגדולים ג"כ לא נשתוו האיסורים להדדי. שהרי איכא כמה לאוי דחייב ולוקה המעשה כעושה כמו בל תקיף ובל תשחית ועוד המפורש בתוספתא מכות פ"ג. ובכל איסורין אינו כן. ה"נ אע"ג דבהני שלשה מוזהרין גם על הקטנים. מכ"מ אין ללמוד לכל האיסורים. והכי משמע דעת רבינו וה"ג דאיצטריך לפרש בטומאת כהנים. אלמא דלאו כללא הוא בכל התורה כולה. וע"פ מש"כ ניחא סוגיא דנדה דף מ"ו א' דמוקי הש"ס הא דהשוה הכתוב הקטן לגדול לאיסור בל יחל. היינו לאותן המוזהרין עליו ופריך ש"מ קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו והקשה המל"מ בסוף ה' מ"א נימא למיספי להו בידים דאסור מן התורה ע"ש. והשתא ניחא דאי אין מצווין להפרישו גם למיספי בידים לא מצינו אלא בהני ג' ותו לא. וראיה לזה ממש"כ התו' פסחים ד' פ"ח א' ד"ה שה. דמשום חנוך שרי אפי' להאכיל איסור בידים עיין שם: