העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קב · פירוש ג
מכי יהיב דעתיה למגזל קאי בחטא. הרשב"ם פי' בזה"ל דכתיב ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו'. מיד התחלת הגזל קרי ליה חוטא משעת כפירה וגבי הקדש כתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה ע"כ לשונו. ותמוה לכאורה דבמעילה ד' י"ח תניא אין מעילה אלא שנוי. והיינו שנוי רשות וכדאי' שם ד' כ"א דדוקא בגזבר המסורות לו לא מעל עד שיהנה אבל אחר כיון שהוציא מרשו' הקדש לרשותו מעל. והרי הוא כמו בהדיוט דהכופר בפקדון ה"ז הפקדון ברשותו. ותו ק' מאי שייך לשון הקדים חטא למעילה משעת כפירה והרי עיקר הגזל הוא הכפירה. וכמו כן פי' רבינו דמשעה שרצה לגזול נקרא חוטא עד שלא גזל. צריך להסביר ג"כ דהיאך אפשר לומר דעל המחשבה נקרא חוטא. אבל הענין כך הוא. דפרשה זו עיקרה בפקדון. ואע"ג דקיי"ל כרב ששת בב"ק ד' ק"ה ב' דמשעת כפירה נעשה עליו גזלן וחייב באונסין. ולמדנו מדכתיב והשיב את הגזילה אלמא קמה ליה ברשותיה משעת וכחש עד דעביד השבה וכפרש"י שם ד"ה וכחש בה. מכ"מ בדקיימא באגם ומצי לאשתמוטי פטור מאונסין ולא נקרא גזלן עד שנשבע כדאיתא שם דף ק"ו א' דאמר אילפא שבועה קונה שבועה הוא דקניא אבל כפירה לא קניא ותקשי לר"ש. ומפרש הגמרא בל"ק דקיימא באגם וקונה להתחייב באונסין בשבועה. ולא נתבאר בגמ' מנ"ל לאילפא דבשבועה נעשה גזלן אע"ג דאפשר דבא לאשתמוטי. בשלמא הא דתנן בשבועות דבשבועת הפקדון נעשה פסול לשבועה ומפרש בב"ק שם דמיירי בקיימא באגם ניחא דמכ"מ נשבע על שקר. אבל מנ"ל דנתחייב באונסין כמו גזלן. ודילמא אין בדעתו לגזול ומשום דבעי לאשתמוטי נשבע ג"כ על שקר. ואי מדכתיב והשיב. הא גם בלא שבועה ג"כ איתא. ומכ"מ בדקיימא באגם לא נתחייב בכפירה למהוי כגזלן. הכא נמי בנשבע מנ"ל דקונה לחיוב אונסין. ונראה לי דמומעלה מעל נ"ל. דאין מעילה אלא שנוי רשות. כמו שהבאתי מגמ' דמעילה. אלמא דבמה שנשבע יצאה מרשות המפקיד לרשות הנפקד ומיקרי גזלן. ואי בדלא קיימא באגם ומצי לאשתמוטי איירי. א"כ אפי' משכפר נקרא גזלן מדכתי' והשיב. אלא ודאי שבועה גורם למיקרי מעילה אפי' מצי לאשתמוטי. ואחר כ"ז מתפרש הכתוב הכי. ונפש כי תחטא ואח"כ ומעלה מעל. והדר מפרש הכתוב. מהו החטא היינו וכחש בעמיתו וגו' ומהו המעילה היינו ונשבע על שקר. דאז נקרא מועל ומוציא מרשות בעליו בכל אופן. וע' מש"כ שאי' ס"ט אות א' דרבינו מפרש הכי פ' שבועת העדות ג"כ. ומעתה הכי קאמר רבינו דמכי יהיב דעתיה למגזל היינו משעה שכפר נקרא חוטא וגזלן. ולשון מעילה לא נאמר עליו עד שנשבע. הרי דבדבור לחוד מיקרי חוטא. משא"כ בהקדש אם מונח בידו מכבר ברשות או גזבר עצמו. אם כפר בהקדש לא נקרא חוטא כלל עד שנהנה ואז כבר מעל ג"כ. אבל לפני מעילה אין שום חטא כלל. ולפי זה גם פי' רשב"ם ניחא. דבאמת לא משכחת שיהא חמור גזל הדיוט מגזל הקדש אלא בפקדון. דבהדיוט מיקרי חוטא משעת כפירה ואע"ג שלא נקרא עדיין מעילה. משא"כ הקדש היכא דמונח ברשותו כמו פקדון לא נקרא חוטא עד שנהנה וכמש"כ: