העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא קא · פירוש ה
ומאן דלא קאים מוקמינן לי' בע"כ למיעבד כו'. פי' לא מיבעי למימר שהיו כופין על מ"ע זו. דזה פשיטא כמו דמצינו בחולין ד' ק"י ב' שרצה להעניש מאן דלא מוקיר אבוה. אע"ג שהאב יכול למחול מכ"מ אי לא בעי למחול ב"ד היו כופין כעל כל מצות עשה. לולי שמתן שכרה בצדה. ה"נ בכבוד הרב אי לא בעי למחול פשיטא שהיו כופין על כבודו. אבל הרב עצמו ס"ד שאין ראוי לכפות. ומוטב למחול על כבודו. קמ"ל דמוקמי ליה בע"כ כמו אביי ורבא ור"נ. והיינו משום יקרא דאורייתא. דאע"ג שיכול הרב למחול. מכ"מ זה אינו אלא לפני תלמידיו שיודעים להזהר בכבודו. ולא היו מקילים ח"ו אלמלא מחל להם מש"ה שפיר דמי. אבל לפני המון העם שאינם יודעים מכבוד הרב מאן דלא בעי לקום אינו מן הנכון למחול שיתבטל בזה כבוד התורה ומש"ה איתא בסוגיא דקדושין שם נקטינן מאן דמקיף חיי אביי מקיף ר"ז מקיף ואמאי טרחו על עצמם ילכו וימחלו על כבודם אלא ודאי כמש"כ. ולשון הרמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ה הרב המובהק שרצה למחול על כבודו בכל הדברים האלו או באחד מהן לכל תלמידיו או לאחד מהן הרשות בידו כו'. דייק לכל תלמידיו כמש"כ. ואע"ג דהדעת נותן לכל זה. מכ"מ רבינו למד מהני אמוראי לפי פירושו אביי יהיב ידא. כי היכי דליקמי מקמיה ולא כפירש"י שפירש דאביי ורבא ור"נ עבדי לכבוד הזקנים. והביא אית דמפרשי אביי יהיב ידא לסבי מכבד עצמו בזקנים ופושט להם ידו שישען הוא עליהם כו'. וליתא דכל היכא דגרסינן יהיב ידא להשען אחרים עליו קאמר ולא להשען הוא על אחרים כדאיתא בפ"ק דיומא כו' עכ"ל רש"י. אבל לפי מה שהסביר רבינו ניחא שאביי יהיב ידא לסייע להו שישענו עליו אבל לא בשביל כבודם אלא כדי שיקומו לפניו. והיינו שמחל על טרחתו כדי למהוי יקרא דאורייתא שידעו המון החיוב. והא דרב נחמן משמע כפירוש רבינו דהתנצל לפניהם על שחש על כבודו כל כך. ולפירש"י אינו מדוקדק כ"כ. דאפילו זולת כבוד התורה לא הוי ליה לזלזל כבוד הנשיא שהיה חתנו ולשרת להני סבי. אבל לפירוש רבינו הוא כמשמעו ששלח גווזאי להקים אותם לכבודו והתנצל דלא להטיל אימה יתירה ח"ו עליהם בשביל הנשיאות. דבלא מעלת התורה כמה נחמן איכא בשוקא. כלומר בשביל הנשיאות הרי הוא שוה לכל נחמן דבשוק. אלא כבוד התורה הוא דורש: