אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא קא · פירוש א

שאילתא קא

למירחמיה לקוב"ה ככל לבהון כו' ותניא רא"א כו'. הנה משמעו של ואהבת את ה' אלהיך. שני ענינים. חדא אהבת ה' ודביקות במחשבתו כמש"כ הרמב"ם בה' יסודי התורה פ"ב ה"א האל הנכבד והנורא מצוה לאהבו וכו' שנא' ואהבת את ה'. והיאך הוא הדרך לאהבתו כו' ע"ש באורך וע"ז אי' בירו' ברכות כ' הרואה שאמר ר"ע בפי' דהאי קרא רחמתיך בכל לבי רחמתיך בכל נפשי. והיא מלשון התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה. שפי' דביקות הרעיון באהבתו. ובזה מיירי רבינו בשאילתא זו. ועוד למדנו מזה הפסוק מסירת נפש כשכופין לעבוד עבודת כוכבים וכמש"כ הרמב"ם שם פ"ה ה"ז ומנין שאפי' במקום סכנה אין עוברין על אחת משלשה עבירות הללו שנא' ואהבת את ה' אלקיך בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך. ומעתה יש להבין ממש"כ רבינו הא דר"א אם נאמר בכל לבבך כו' וכל הענין כאן. ש"מ שמפרש הא דר"א לענין דביקות ולא למס"נ. והכי נראה דעת הרמב"ם כנ"ל שהביא דין דמס"נ מדרשה דר"ע בה הרואה דתניא רע"א בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך. וכ"כ הגר"א בס' שנות אליהו. דר"א לא מיירי במס"נ כלל. ור"ע חולק בזה על ר"א. ומפרש במס"נ. והא דאי' בפסחי' ד' כ"ה דאסור להתרפאות מעצי אשירה והביא הא דר"א. הגיה וצ"ל וכו'. וכוון הש"ס לדר"ע ולפי זה יש להגיה בסנהדרין ד' ע"ד דקאמר אינהו דאמרי כר"א. דצ"ל כר"ע. אבל קשה טובא שהרי רבינו כתב בפ' וארא בסי' מ"ב לענין מס"נ בזה"ל אינהו דאמרי כר"א דתני' רא"א כו'. והיאך אפשר להגיה כ"כ. ובלא זה ג"כ קשה אי איתא דמדרשא דר"ע למדנו מס"נ. למה להש"ס להביא ברייתא כלל. הא מתני' היא בפ' הרואה ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך. לכן נראה לדעת רבינו דבר"א גופא תרווייהו משמע אהבת החשק ודביקות כאהבת האדם את נפשו ואת ממונו. וגם מסירת נפש בנפשו ובממונו. ור"א לא הוסיף בפי' הפסוק אלא שהייתי מפרש בכל נפשך. בכל רצונך כמו נפש כי תחטא וכן הרבה. בא ר"א ופירש נפשך נפש החיונית ממש. וממילא יתפרש על שני אופנים אלו. ור"ע אמר אפילו הוא נוטל א"נ פירושו הוא הקב"ה. והכוונה אפי' בשעה שהקב"ה נוטל את הנפש מצוה לייחדו. וע"ז מביא בברכות דף ס"א ב' עובדא דר"ע שבשעה שהיו סורקין את בשרו והגיע למות קרא ק"ש וא"ל תלמידיו רבינו עד כאן והשיב להם בכל יום הייתי מצטער על פסוק זה אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו כו'. ולא שהיה ר"ע מקוה למיתה רעה זו חלילה. ופורענתא לאינשי לא מקדמי. אלא שהיה מצפה כשיגיע למות בעתו. לא יתבלבל ויהי' בדעת צלול' לקיים מצות יחוד ולקרות שמע. ועתה כשהיה מרגיש בנפשו שהגיע לאותו שעה מש"ה היה מקבל עול מלכות שמים. זהו הפי' הפשוט לדעת רבינו שלא הביא דרשה דמשנתנו על שני האופני' אלא מדר"א למדנו שניהם. אבל הרמב"ם מפרה כהגר"א הא דר"א על אהבת ה' ודביקות. ודר"ע שהיא משנתנו על מצות מס"נ. ומפרש במשנה אפי' הוא נוטל את נפשך וקאי על הקב"ה שהוא ית' מוחץ והביאו לידי חולי עד שמת. אסור להתרפאות בענין הנוגע ליחודו. ומזה אנו למדים כל מסירת נפש. והכי משמע בספרי פ' ואתחנן דתניא ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך וכה"א כי עליך הורגנו כל היום וגו'. וע"כ גירסתו בגמרא בפסחים הא דאסור להתרפאות בעצי אשירה כדתנן ובכל נפשך אפי' הוא נוטל א"נ. וגריס בסנהדרין אינהו דאמרי כר"ע:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה