העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ק · פירוש כ
כיון דקא מתאכיל בשתייה ירק הוא. דאנן קיי"ל דההפרש בין אילן לירק תליא אי שקלא לפירי איתי' לגווזי והדר מפיק כדאי' ברכות ד' מ' א'. וב"ש ס"ל שההפרש בפרי עצמו דפרי העץ נאכל חי וירק נאכל בשלקי עפ"י רוב. ומחמת דצלף ג"כ אינו נאכל אלא מימי בישולו ס"ל שהוא ירק. [ואולי היינו דאי' ביצה ד' כ"ה ב' דצלף באילנות הוא עז ור"ל שקשה ועז שלא להוציא הנייתו עד אחר בישול ורק במימיו. וע' פרש"י ותו']. והיינו דאי' להלן בדברי רבינו הנ"מ גבי מעשר צלף דמדרבנן הוא. ולא כדאי' לפנינו בגמרא שם מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן. והוכיחו מזה התו' בכורות ד' נ"ד ובכ"מ דמעשר פירות חוץ דגן תירוש ויצהר מדרבנן. אבל גי' הראשונים מעשר צלף מדרבנן. והטעם פשוט משום דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך. וכשם דממעטינן מהכא תבלין וכל שא"ר לאכילה כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות ריש מס' מעשרות ה"נ צלף משא"כ לענין ערלה כתיב כל עץ מאכל ואפי' פילפלין חייב בערלה. ובספרי נשא פי' ה' הארכתי בזה בס"ד תחזק דעת הרמב"ם ז"ל דפירות האילן מה"ת לבד מירק ותבלין וכל שא"ר לאכילה וע' מש"כ שאילתא צ"ח אות ה'. וראוי לדעת דבה"ג פ' כיצד מברכין חולק על רבינו בפי' ספקו של ב"ש. ומפרש משום דכלל הוא כל שמוציא עלין משרשיו לאו אילן הוא אלא שיוציא מענפיו וצלף מוציא משרשיו ומענפיו ע"ש באורך. וזה הכלל הביא הרא"ש שם סי' כ"ג בשם תוספתא: