העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ק · פירוש ט
מההוא דאחרים נכסיה בפומבדיתא. לפנינו איתא בערכין ההוא גברא דאחרים נכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דר"י א"ל שקיל ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדי לנהרא ולישתרו לך אלמא קסבר כו' אבל בזמן הזה אפי' לכתחילה אי הכי אפי' פרוטה נמי פרסומי מילתא. לפי זה משמע דבעינן ד' זוזי לכתחילה. ומש"ה תמה הר"ן מס' ע"ג פ"א על הרי"ף שכ' ואי פריק לה בש"פ שפיר דמי. הרי בעינן ד' זוזי משום פרסומי מילתא. אבל בתוס' יומא ד' נ"ה ב' ד"ה ונברור ד' זוזי. כתבו דל"ד ד' זוזי וכה"ג אי' בערכין גבי ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה כו'. וכן בפ' כה"צ ההוא גברא דאיערוב ליה חביתא דחמרא דאיסורא בחמרא אתא לקמיה דר"ח א"ל זיל שקול ד' זוזי ושדי בנהרא. עכ"ל. מבואר שלא גרסי בערכין האי אי הכי אפי' פרוטה נמי כו'. איברא הא שהביאו מהא דמס' ע"ג אינו מובן דהתם היה צריך לפדות בשוויה כדתנן התם רא"א ישליך הנאתו לים המלח. וסתם חביתא שווי שיתא זוזי כדאיתא בב"מ דף מ' א' אזל דנא בשיתא זוזי. והשתא דאיערוב ולא שרי למכור אלא לא"י כפרש"י. הרי הוא נמכר בזול והוא פחות שליש כדאיתא ב"ב ד' קמ"ו ב' דמי בשר בזול וכמה בזול עד תלתא וכ' רשב"ם ומהכא פשטינן לכל בזול כו'. אלא שיש להביא מקום אחר דד' זוזי לאו דוקא. בבכורות ד' כ"ז א' הני כיון דקדושת דמים אתי למיטעו בהון דבר מיתחיל קדושתייהו אארבעה זוזי ואתי למנהג בהו מנהג דחולין. והכא ודאי ל"ד. הא מיהת דהתוס' לא גרסי בערכין כ"ז. והכי מבואר בתהר"י ריש פרק כיצד מברכין וז"ל ובה"ג כ' שיפדה אותו בד' זוזי וסמך ע"ז מפני לשון אחד שמצאו בערכין שאמר זיל שקול ד' זוזי ופרוק עלייהו ושדינהו בנהרא. ול"נ שלא אמרו ד' זוזי בדוקא [כצ"ל] ואפי' בפחות הוא מחולל כו' עכ"ל. ובה"ג שלפנינו ליתא הכי אלא בזה"ל ומאן דאית ליה פרדיסא שוי מאה זוזי פריק ליה בש"פ דהילכתא כשמואל כו' דההוא גברא דאחרים נכסיה בפומבדיתא כו'. ואי ס"ל כשמואל אפי' פרוטה נמי אין הכי נמי ולפרסומא מילתא הוא דעבד עכ"ל. משמע דגריס שם כמו שלפנינו. ומ"מ קושית הר"ן ז"ל נתיישב במאי דהוסיף ולפרסומי מילתא הוא דעבד. משמעו רב יהודה עבד אז הכי לפרסומי מילתא. ולא שיהא מעיקר הדין. וכיוב"ז איתא בחולין דף נ"ג ב' בההיא שרקפא דספק דרוסות ושמואל שדינהו בנהרא לפרסומי מילתא. ולא שיהא עיקר הדין הכי: