העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צז · פירוש ו
ולאו כללא הוא אלא הא ניהו ותו לא. מתוך הלשון משמע דזה לא שייך להפשיטות דאפי' כללא הוא ואין מוצא מן הכלל שפיר מיפשיטא דה"ה אשת אחי האם מן האם אסור. והכי מבואר בתשו' ג"ק שם וז"ל השיב רבא על הכלל הזה שאינו נכון שהרי אשת חמיו כו' רבא להאי כללא הוא דקדחי אבל אאשת אחי האם מן האם לא פליג דפשיטא לאיסורא כו'. ובגמרא הכי איתא תא שמע דכי אתי ריב"ש אמר אמרי במערבא כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שניה ואמר רבא וכללא הוא והא חמותו ערוה אשת חמיו מותרת כו' והא דריב"ש לאתויי מאי לאו לאתויי אשת אחי האם מן האם כו' מ"ש הני ומ"ש הני הא בחד קדושין מקרב לה הני עד דאיכא תרי קדושי לא מקרב להו. ורש"י בד"ה ה"ג ואמר רבא וכללא הוא בתמיה עכ"ל. פי' דגי' קדומה היה אמר רבא. והיה הפירוש דלא שייך להפשיטות אלא אגב מייתי הא דרבא. אבל אפי' אי נימא דכללא הוא נמי מיפשיט שפיר דאש' אחי האם מן האם אסורה. והיינו כרבינו ותשו' ג"ק. אבל רש"י הגיה ואמר רבא. ומפרש דעיקר הפשיטות אינו אלא לפי שאמר רבא דלאו כללא הוא וא"כ לא אתי אלא לאשת אחי האם מן האם. וצריך באור כוונת רש"י ז"ל והרי בלא קו' רבא הוכחה מעליא הוא. ונראה משום דאי כללא הוא בלא יוצא. הייתי מפרשו לסימן ולא לטעם. וא"כ אפי' היה אחד יוצא מן הכלל לא קשה מידי. דאין למדין מן הכללות. וכן ביבמות ד' ס' שהיה רש"א ראויה לכהן גדול מיטמא לה כו' וארוסה שנתגרשה יוצא מן הכלל. אבל מדהקשה רבא וכללא הוא. וע"כ לא בא ללמד אלא דבר אחד והיינו אשת אחי האם מן האם. ולפ"ז ודאי אינו סימן אלא טעם וכמש"כ התו' ד"ה לא אסרו:
לאפוקי חמותו ובת חמותו וחורגתו ובת חורגו כצ"ל וכ"ה בכת"י: