העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא צז · פירוש ב
והא לא פסיקא ליה זמנין דמתה אשתו כו'. פי' רבינו הוא וכן פרש"י והרי"ף. וא"כ יש להקשות נימא אם כלתו ואם אשת אביו ואם אשת אחי אביו בתי אסורה לך מה"ת ואני מותרת לך אפי' מדרבנן כדאי' בה"ג ה' עריות מותר אדם באם אשת אחיו מאמו כו'. ובאם כלתו ובאם אשת אביו ובאם אשת אחי האב כו'. וי"ל דלא שייך הא לישנא אלא באשת חורגו דבתה אסורה נראה כבת כלתו. וא"כ היא נראית ככלתו ומכ"מ שריא. וה"נ אשת חמיו דבתה אסורה והרי היא כבת חמותו וא"כ היא נראית כחמותו ושריא. אבל אם כלתו ואם אשת אביו מהיכא תיתי לאסור אמותיהן בשביל בנותיהן. וזה פשוט. ונראה דלזה כיונו התו' בד"ה אי הכי שכתבו מאם אם חמיו לא מצי למיפרך דתימא ליה אני מותרת כו' דבעי' היא לקמן אם שניות דר"ח יש להן הפסק ע"כ. ולכאורה ה"פ משום דבעי' הוא אי יש הפסק מש"ה לא מצי להקשות. אבל א"כ ק' ליפשוט דאין להם הפסק מדלא תני' הכי באם אם חמיו. אלא ה"פ דאיבעי להלן כו'. וא"כ קשה אי נימא דיש להם הפסק ליתני הני ולא סיימו הישוב ע"ז מפני שהוא פשוט וכמש"כ. וזה מצוי בדבורי התו' וע' מהרש"א. ועיין תשובת גאוני בתראי סי' ל"ה. וראוי לדעת דבה"ג אי' בזה"ל אמו ערוה אשת אבי אמו גזרה. אשת אביו ערוה אם אשת אביו גזרה כו'. ועוד כמה שניות שלא נזכרו בגמר'. וכבר תמה ע"ז הרמב"ן בחי'. וע"ע בס' עצי אלמוגים בה' שניות לעריות מה שכתב בזה ס"א אות ו' וכ"א:
כיון דלא נפיש קורבייהו אידלי ליה דרא ולא מיחלף. כצ"ל וכ"ה בכת"י: